אורח
23/07/2014
|
פרק ט בתניא
ב"ה
מוסבר בתחילת הפרק שהנפש הבהמית בדם מפשטת לכל האברים וגם "עולה" למח שבראש המפרשים מסבירים שהעליה הזו למח היא כיביכול השתכללות , שיפור הכח של הנפש הבהמית .
לאחר מכן מוסבר שתהליך זה דומה לפיזור הדם בגוף "כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה להמוח"
השאלה היא איזו עלייה יש בדם ? בנפש בהמית מובן שהיא משתכללת בכוחותיה אבל למה נאמר גם לגבי הדם שהוא "עולה", האם הכוונה רק לעלייתו מבחינה גשמית ?
|
אורי
31/07/2014
|
ביאור בתניא פרק ט’
ב"ה
אכן המשל הוא מדם שהמציאות היא שהדם עולה מהלב אל המוח ולכל האיברים, ואין הכוונה לעלייה רוחנית.
אבל לגבי החלק הראשון שכתבת שהעלייה בנפש הבהמית היא ’השתכללות’ לא ציינת איזה מפרשים אבל בפשטות הכוונה היא שאחרי שמתאווה בלב התאווה עולה למוח שחושב איך להוציא את התאווה בפועל, כמו כן בדם שעולה בכל האיברים לפעול פעולתו אחר שיוצא מהלב.
|
שי שמעון כהן
10/08/2014
|
המשך ביאור
בפניני התניא כמו גם בלקוטי ביאורים על התניא (קארף) אכן מוזכרת עליה זו שנגרמת לנפש הבהמית כתוצאה מעלייתה אל הראש. בפשטות הכוונה היא שהנפש הבהמית בעיקרה רגשית, ולכן עצם עלייתה למוח כדי למצוא נימוקים אל הרצון, היא השתכללות ועליה ברמה.
נראה לי שהצורך בהסבר זה הוא כדי להבין את ההקבלה בין הגשמיות לרוחניות. בגשמיות ברור לגמרי שהדם עולה פיזית כדי להגיע אל המוח, אך מהי העליה בכך שהנפש הבהמית ’משתלטת’ על המוח? לכן מוסבר שגם בה יש עליה, כי עצם ההתעסקות עם נימוקים והסברים היא עליה ברמה ביחס לרמה המקורית של הנפש הבהמית.
לא מצאתי מקור לכך שהדם הגשמי מתעלה ברמתו על ידי עלייתו אל המוח. (אך כמובן ’אין לא ראיתי ראיה). אם אכן קיימת עליה שכזו, יתכן והיא מתבטאת בכך שהדם מתאחד עם המוח, שהינו החלק הנעלה ביותר בגוף.
|
