מערכת האתר
04/05/2014
|
נשמתא, ונשמתא דנשמתא
איתא בזהר (חלק ג קנב, א): "תא חזי, אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון
טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא
גופא. חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון
גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי
אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא
לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין
עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא
ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא".
(תרגום: בא וראה: יש לבוש הנראה לכולם, ואותם הטפשים, כשרואים לבוש על
אדם, שנראה בו יפה, אינם מסתכלים יותר, וחושבים שאותו לבוש הוא הגוף, וחושבים
שהגוף היא הנשמה. כך גם התורה יש לה גוף, דהיינו מצוות התורה הנקראים גופי תורה. גוף
זה מתלבש בלבושים שהם סיפורי עולם הזה. וטפשי העולם מסתכלים רק באותו הלבוש, שהוא
סיפורי התורה, ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שתחת אותו לבוש. אותם שיודעים
יותר לא מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת אותו לבוש. אך החכמים עבדי המלך העליון (הקב"ה)
שעמדו בהר סיני, מסתכלים רק בנשמה, שהיא עיקר כל התורה. ולעתיד לבוא עתידים הם
להסתכל בנשמה של נשמת התורה).
והיינו, שתורת הסוד שנתגלתה לנו היא "נשמתא דאורייתא"
("רזין") ותורת הסוד שתתגלה לעתיד היא "נשמתא דנשמתא
דאורייתא" ("רזין דרזין"). וראה בקונטרס ’עניינה
של תורת החסידות’ (סעיף ז ואילך) שתורת החסידות, היא "רזין דרזין"
ובחינת ’יחידה’ שבתורה (ויש לקשר זאת עם המובא קודם מהזהר ש"רזין
דרזין" יתגלו לעתיד - שתורת החסידות היא ’טעימה’ מתורתו של משיח - ראה
בארוכה בלקוטי שיחות חלק א עמ’ 59 וראה מה שנכתב בזה בפורום זה בקישור: http://www.chasidut.tv/nd2013/contents.asp?fid=180&av=10009 בתגובה האחרונה שם).
אך ראה בד"ה ’גל עיני’ ה’תשל"ז (סה"מ מלוקט חלק ג עמ’
291) בזה הלשון: "ואולי יש לומר, שהענינים דפנימיות התורה שגילה רשב"י
במשך כל ימי חייו הם בחינת נשמתא דאורייתא, והענינים שגילה ביום הסתלקותו הם בחינת
נשמתא לנשמתא" [ובהערה 19 שם: "מהחילוקים בין נפש רוח נשמה (נשמתא)
לחיה יחידה (נשמתא לנשמתא) הוא, דנר"נ הם מלובשים בגוף וחיה יחידה הם למעלה מהתלבשות
בגוף. ויש לומר, דענין ההסתלקות הוא שהנשמה יוצאת מהגבלת כלי הגוף, דבכללות הו"ע
חיה יחידה שלמעלה מהתלבשות בגוף. וכאשר רשב"י "בעא לאסתלקא מן עלמא"
(לשון הזהר חלק ג רפד, ב), (הגם שנשמתו היתה בהתלבשות בהגוף), האירה אצלו בחינה זו,
ולכן גילה אז בחינת נשמתא דנשמתא (שבתורה)"]. והיינו שרשב"י עצמו
גילה גם "רזין דרזין" (אלא שגילה זאת בעת הסתלקותו כשהיה במעמד
ומצב הדומה ל"עלמא דאתי").
וראה בארוכה באמרי בינה שער הק"ש (פרק נג ואילך - בביאור הפסוק
(דברים יא, יד) "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך") - ש’דגן’ (לחם) הוא
נגלה דתורה (וכמו הלחם שהוא המאכל העיקרי של האדם), ו’תירוש’ (יין) הוא "רזין"
(וכמאמר (סנהדרין לח, א) "נכנס יין יצא סוד"), ו’יצהר’ (שמן) הוא
"רזין דרזין" (שהשמן הוא נקודת ה’תמצית’ של כל דבר) - עיין שם
באריכות, ואכמ"ל.
בכבוד רב, שמואל אלבום
|
