ביאור הסגולה
בשנה שעברה יצא לאור סידור מיוחד - "תפילות לימי השנה על פי נוסח האריז"ל עם פירוש שי למורא" ושם יש ביאור ומקורות על נוסח זה.
ובקיצור:
ראשית, הוא כותב שנוסח זה מקורו בסידור הבעש"ט עם כוונות האריז"ל של ר’ שבתי מראשקוב, וקודם לזה בספר ’אור הלבנה’ (כוונות הרש"ש).
ותוכן הביאור, שפסוק זה הוא בהמשך לפסוק הנאמר קודם - "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) הנאמר בראש חודש כסגולה לאריכות ימים.
ועל זה כותב בספר אור הלבנה, שהשם "זְבָדְיָה" (בקמ"ץ תחת הבי"ת, וראה בהמשך) יוצא מהפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" גו’ הנ"ל, שהר"ת של "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" הוא זב"ב, והבי"ת האחרונה מתחלפת בדל"ת (עפ"י הצופן של אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת - שכל אות מתחלפת במקבילתה בעשרות ומאות) - ויוצא זב"ד, והאותיות י-ה הם הסיום של שם ה’ (וַיְיָ בֵּרַךְ גו’).
וממשיך שם שהניקוד של "זְבָדְיָה" הוא בגימטריא ע"ב, שכן בניקוד, כל נקודה היא כמו יו"ד (שיו"ד הוא נקודה) וכל קו הוא כמו וא"ו (שוא"ו הוא קו) ובניקוד "זְבָדְיָה" יש 6 נקודות, 4 בנקודות שבא המופיעות פעמיים, ועוד 2 נקודות בקמ"ץ המורכב מקו ותחתיו נקודה, ועוד שני קווין בשני הקמצי"ן, וביחד ע"ב, בגימטריא חס"ד (וכנגד שם ע"ב).
והסיבה שמותר להזכיר שם המלאך, שהכלל בזה הוא שאם שם המלאך הוא גם שם של בני אדם, אזי מותר להזכירו, ושם זה מופיע בתנ"ך (עזרא ח, ח - ושם בניקוד פתח תחת הב’).
בתודה וברכה לשפע חסדים ואריכות ימים ושנים
|