מנחם
06/08/2019
|
הבנה בפשט במאמר אני לדודי תשל"ב.
במאמר אני לדודי תשל"ב אומר הרבי בסעיף ד’
ויש לומר. . זמן הוא מגדרי העולם, ולכן, הרוממות דאוא"ס שמתגלה בר"ה מצד הזמן דר"ה הוא שייך לעולמות, והגילוי דאוא"ס כמו שהוא קדוש ומובדל מעולמות הוא בעיקר ע"י המצוות, אשר קדשנו במצוותיו.
והשאלה שלי - לפי הביאור במאמר, הרי הסיבה לכך שהאור האלוקי שמאיר בראש השנה לא מספיק, כי הוא מאיר בזמן של ראש השנה, וזמן הוא מגדרי העולם. ולכן צריך דווקא מצווה שהיא למעלה מגדרי העולם.
ואני שואל - לכאורה גם מצווה מוגדרת וחייבת להיות בזמן מסוים, ואם כן, מאותה סיבה שהאור שמאיר בזמן דר"ה לא מספיק, בדיוק מאותה סיבה לא יספיק לנו האור של המצווה, שהרי המצווה מאירה דווקא בזמן מסוים??
אשמח לחידוד הנושא.
|
מתושבי תל ציון
08/08/2019
|
מעל הזמן או מתחת הזמן
למנחם היקר שלום וברכה:
ראשית, אבאר קצת מדוע הזמן הוא מגדרי העולם. אנו חיים בעולם גשמי, ולכן קשה לנו מאוד להשיג, כיצד יתכן משהו שאינו כפוף לזמן. אך גם אנחנו רואים, שדברים רוחניים אינם תחת ממשלת הזמן. וכמו למשל סברא שכלית, שגם אם הומצאה לפני אלפי שנים, עדיין היא עומדת בתוקפה בדיוק כמו בזמן שהומצאה (וגם אין לה הגבלות מקום, ולכן ניתן ללומדה בו זמנית במקומות שונים ומרוחקים).
וזה מה שמבאר במאמר שציינת. כי האור שמגיע מצד הזמן של ראש השנה, הוא אור נמוך כביכול, שמגיע מצד הזמן, והרי הגורם הוא נעלה מהתוצאה. לעומת זאת מצוה, היא הוראה של ה’, שהוא כמובן למעלה מהזמן. אמנם הוראה זו ניתנה לנבראים שמתחת הזמן, אך המצוה עצמה היא מעל הזמן.
(לשלימות הענין אוסיף, שבכל זאת למצוה יש קשר מסוים עם הזמן. על כך מבואר, שדווקא התורה היא למעלה לגמרי מהזמן, כי היא מבטאת את חכמת ה’ כפי שהיא, שאינה מוגבלת בזמן כלל).
מקווה שעזרתי. אם עדיין משהו לא מובן, שאל שוב.
|
