הלל
30/07/2019
|
מצות האמנת אלוקות
ב"ה.
(מכורח הדברים השאלה נכתבת בלי להיכנס לדקויות ובצורה "גסה")
במצווה זו כ"ק אדמו"ר הצ"צ מסביר מהרבה כיוונים איך הפעולה בעולם, שינוי הרצון, ההתפעלות ועוד עניינים היא מהקב"ה עצמו ואעפ"כ אין שינוי בו עצמו וזה ע"י סוד הספירות.
והנה בעניין הסיבה שהשינוי שבספירות לא נוגע למהותו ועצמותו יש שתי עניינים כמ"ש בסוף אות ז’ " אעפ"כ אין זה גורם התפעלות ושינוי בו ית’,
א) - לפי שאצילותן ממנו ית’ הוא מבחינת אור וזיו לבד שאינו נוגע להעצם,
ב) - וגם זאת ע"י צמצום רב ועצום שנצתמצם האור הזה כנ"ל עד שברשימו הנשאר (שהוא שורש הכלים של הספירות) הוא ההתפעלות"
והנה ברוב הפעמים שהרבי הצ"צ מזכיר נקודה זו במאמר הוא בעיקר מדבר על העניין השני, שהספירות לא פועלת שינוי בו ית’ כי התווהותם הוא ע"י צמצום ומקו"פ. ואינני מבין, לכאורה עיקר העניין הוא זה שהם לא העצם וזה מתבטא ע"י העניין הראשון, שהתהוותם מהאור (שאופן הימצאותו במאור הוא רק ביכולת להאיר), ולמה הרבי הצ"צ מדגיש בעיקר את העניין השני?
זה נשמע קצת שאם לא היה את הצמצום ומקו"פ אז הפעולה דרך האור וההתפעלות מהאור כן הייתה פועלת בו ית’ ח"ו, ולא ברור לי מדוע.
|
יהודי
01/08/2019
|
צמצום רב ועצום
בפשטות, אין כאן שני הסברים שונים, אלא הסבר אחד. תחילה מבאר הצמח צדק, שהאצילות היא רק אור וזיו. וכמו השמש שמאירה ואין זה פועל בה כלום. והוא מוסיף ומדגיש, שאור זה עצמו מצטמצם מאוד, עד שאין לו כלל ערך אל העצם.
זה שההתהוות אינה מהעצם עצמו, אין בה די. כי אף שאין זה מהעצם, עדיין יכול להיות שהוא חשוב בעיני העצם, ותופס מקום שם. לכן מוסיף, שאין זה סתם אור, אלא גם הצטמצם מאוד מאוד.
אך סוף סוף, עיקר התירוץ הוא ריחוק הערך בין העצם והאור, ולכן הוא זה שמובא בדרך כלל.
|
הלל
02/08/2019
|
בקשה לתוספת הסבר
ב"ה.
זה נשמע שיש עניין עצמי להסבר הנקודה בכך שהתהוות הכלים היא ע"י הרשימו שנוצר בעקבות הצמצום ועדיין אינני מבין למה.
|
יהודי
04/08/2019
|
הסברת השאלה
מלכתחילה, הרי ברור שהעולם הוא נברא, ואינו חלק מעצמות הבורא. כל השאלה היא, שסוף סוף כיוון שה’ בורא את העולם, כביכול ’אכפת’ לו ונוגע לו מה קורה בעולם. על זה מתרץ, שהבריאה נעשית כביכול כדבר שולי לגמרי, שאינו נוגע לאדם. וכפי שהמשיל זאת מישהו לאדם הטרוד באיזו עיסקה, ואגב חשיבתו המאומצת הוא מקמט איזו פיסת נייר. אמנם הוא עושה זאת, אך פיסת הנייר כלל אינה תופסת מקום וחשיבות אצלו.
זהו גם עיקר התירוץ כאן. אך כדי לבאר את ריחוק הערך, מסביר תחילה שהיה צמצום (כמו כמו השיער שיוצא מהראש, ואין שום ערך בינו לבין מהות המוח), ואחר כך מוסיף שהאור הצטמצם. אך סוף סוף, נקודת התירוץ היא אותה נקודה.
|
