ירון
19/12/2018
|
תניא פרק ח’
שלום וברכה מורי ורבותיי.
פרק ח’ בתניא לק"א. כתוב: "המידות מיסוד הרוח הקדוש" ואז בבאור בחוברת הדבר מלכות של השבוע, הוא מסביר "המדות כאהבה, פחד וכדומה, באות מיסוד הרוח"
האם הכוונה היא שכשאדם עוסק בדברים בטלים הוא מטמא אך ורק את אותן מידות שבאות מיסוד הרוח? מה לגבי המידות הבאות משאר היסודות - הן לא נטמאות בדברים בטלים? , הרי מצינו בפרק א’ בתניא לגבי הנה"ב שהמידות הרעות שבא באות מארבע יסודות רעים שבה, ואך כך אז להבדיל בין הטמא לטהור, המידות בנה"א באות גם כן מכל 4 היסודות שבה, ולא רק מיסוד הרוח. אז למה בדיוק התכוון כאן אדמו"ר הזקן? מקווה שהשאלה ברורה.
|
הרב מנחם הכהן כהן
20/12/2018
|
המידות מיסוד הרוח הקדוש
לירון היקר שלום וברכה!
שאלתך מעניינת, ובפשטות, כוונת התניא היא שכל המידות כולם שייכות בכללות ליסוד הרוח (אף שבפרטיות יש בהם עצמם את כל היסודות), מכיוון שיסוד הרוח בכללותו שייך למידות ולרגשות.
כלומר: במדרש (בראשית רבה יד, ט) נאמר: "חמשה שמות נקראו לה (לנשמה): נפש רוח נשמה חיה יחידה". בחסידות מבואר, שאלו ה’ דרגות שיש בנשמת היהודי. ונבאר בקצרה את שלושת המדרגות הראשונות – נפש, רוח, נשמה:
נפש = הנפש מפעילה ומניעה את כל מערכות הגוף, ואת המחשבה הדיבור והמעשה, וממנה באה החיות הגשמית. לכן נאמר עליה "הדם הוא הנפש" (דברים כב, יג). דרגת הנפש מקבילה לספירת המלכות שלמעלה.
רוח = מידות (רגשות). דרגה זו משכנה בלב, כנאמר בסידור. כעין מקור לכך, ניתן למצוא בלשון הזהר (חלק ב קסב, ב): "רוח אמשיך רוח ואייתי רוח" (התעוררות אהבת היהודי אל הבורא מלמטה, ממשיכה התעוררות של אהבה מהבורא אל היהודי, מלמעלה). אם כן, ה’רוח’ הוא כינוי ל’מידות’, שעיקרן בלב. דרגה זו מקבילה למידות העליונות.
נשמה = שכל. וכדכתיב (איוב לב, ח) "נשמת ש-ד-י תבינם". משכן הנשמה - במוח. דרגה זו מקבילה למוחין שלמעלה.
אם כן, הרוח היא המקבילה של המידות והרגשות כולם, וכאשר האדם מדבר דברים בטלים, הוא מטמא את הרוח – המידות והרגשות הקדושים הקיימים בנפשו האלוקית, שייאלצו להתעסק בעל כרחם בהתלהבות וברגשות של שטות והבל.
|
