מערכת האתר
06/12/2018
|
שלימות
לסער היקר שלום וברכה. עברנו על הקובץ, ואלו ההערות שהיו לנו:
1. בקטע הראשון שבקובץ המצורף, אתה שואל האם מצאנו שידיעה ברורה שהאדם יודע את מעלות עצמו ואת חסרונותיו, זה נקרא שלימות.
לא הצלחנו להבין, האם יש לזה נפקא מינה. הרי ברור שצריך לדעת את מצבו מחד, ושאין די בידיעה אלא צריך להשתפר, מאידך. שלימות היא מושג יחסי, וכפי שבין בני האדם, אפשר למצוא אחד מושלם ביחס לחבירו, אך ביחס לאדם שלישי אינו מושלם כלל. כך גם, ברור שהיודע את חסרונות עצמו ומעלותיו, מושלם יותר ממי שאינו יודע. אך אין הוא מושלם כלל, ביחס למי שעובד על עצמו ומתקן את מצבו.
2. בקטע השני ("כמות שהיא"), אתה מביא את דברי אדמו"ר האמצעי. אך בפשטות, שם הוא בא לשלול שקר, כי אז לא שורה אור ה’ בכלל. ובלשונו שם בהמשך: "הנה השקר שלא אמרו האמת כמו שהוא זה רע ביותר". לעומת זאת כשהאדם אמיתי, שורה בו אור ה’.
3. בקטע השלישי ("הקשר לאמת של הבינוני"), בדרך כלל מבואר, שהאהבה של הבינוני היא נפסקת ועוברת. אך כיוון שביכולתו תמיד לעורר אותה מחדש, יש כאן ’שפת אמת’. ואילו האמת לאמיתו היא אצל הצדיק, שאהבתו לה’ אינה נפסקת כלל.
4. לגבי הקטע האחרון ("הקשר לקו האמצעי"), אין לנו ראיה בזה לכאן או לכאן. אך בפשטות, גם בשכל יש סברות לחסד וסברות לגבורה. החידוש בדרגת הכתר, שהיא מאחדת וכוללת את החסד והגבורה.
בברכת חנוכה שמח!
|
ראייה שתמונה שלמה על עצמו מהווה שלימות