ירון
03/12/2018
|
תניא פרק א’ - חסד דק"נ
שלום וברכה,
בסוף פרק א’ בתניא מוסבר שגם מידות טובות כמו גמ"ח באות מק"נ. אם כך לא ברור לי מה ההבדל בין חסד וצדקה שהנפש האלוקית עושה ובין חסד שהטוב בק"נ עושה? מה החילוק ביניהן ואיך אני יכול לדעת בכל פעם שאני עושה חסד האם זה מק"נ או מהנפש האלוקית?
שאלה נוספת, באותו פרק מוסבר שגאווה מגיעה מיסוד האש והתפארות מיסוד הרוח, האם כשאדם מתפאר זה לא עניין של גאווה?? מה החילוק בין גאווה להתפארות.
בברכת חג שמח ובתודה מראש.
ירון.
|
שי שמעון כהן
06/12/2018
|
תניא
לירון היקר שלום וברכה:
אני אענה תחילה על שאלתך השניה, כיוון שהיא מתייחסת לעניין שמופיע קודם בתניא. בדרך כלל מבואר, שגאווה היא במחשבה. האדם באמת חושב שהוא נעלה, ולכן הוא מתגאה ורוצה לעלות למעלה. לעומת זאת התפארות היא בדיבור. זו סתם התרברבות חסרת כיסוי, כשהאדם מתפאר בפני אחרים, אך יודע שהוא ’סתם עושה רוח’, בלי שום כיסוי.
ולשאלתך הראשונה, אכן מבואר בדרך כלל שיש שלוש דרגות של חסד. הדרגה הנמוכה ביותר מגיעה מהקליפות הטמאות, והיא לחלוטין מרוכזת בתועלת לאדם הנותן - שיכבדוהו ויוכל להתגאות וכו’.
דרגה נעלית יותר היא מקליפת נוגה, והיא נובעת מרחמנות. גם בה יש ’אגו’, כי הרחמן לא יכול לראות מישהו סובל, וזה ’עושה לו רע’. אך סוף סוף לא יוצא לו מזה רווח ממש, ואיכפת לו ממצבו של המסכן.
הדרגה הנעלית ביותר היא מצד הקדושה, והיא נובעת מקיום רצון ה’ כמו כל מצווה. קיום מצות צדקה, אהבת ישראל, וכו’. בדרגה זו, האדם הנותן לא חושב כלל על עצמו והנאתו, וכל חפצו רק לעשות את רצון ה’.
בברכת חנוכה שמח!
|