הרב מנחם כהן
13/11/2018
|
צריך להשתדל להיות צדיק למרות מעלת הבינוני
למנחם היקר שלום וברכה.
ההבדל בין ’בינוני ל’צדיק’ הוא, שה’בינוני’ (המבואר בתחילת ספר התניא) נדרש להילחם עם ה’רע’ שבו, מצליח להכניעו, ובפועל אינו עובר שום עברה, אך הרע קיים בקרבו. יש לו משיכה לענייני העולם, והוא כופה את עצמו בכל עת לבצע את רצון ה’. עבודה זו מקבילה לעבודת ה’אתכפיא’ = כפיית היצר.
לעומת זאת אצל ה’צדיק’ (כהגדרתו בתחילת ספר התניא, שם מבואר ש)אין לו כלל יצר הרע, ולכן אין לו משיכה לענייני העולם ותאוותיו. עבודה זו מקבילה לעבודת ה’אתהפכא’ - כי יצרו הרע כבר ’התהפך’ לגמרי.
שני סוגי עבודות אלו, רמוזים בפסוק (בראשית כז, ז) "הביאה לי ציד, ועשה לי מטעמים ואוכלה". אדמו"ר הזקן מבאר (תניא פרק כז), שבפסוק זה מבקש הקדוש ברוך מבני ישראל, לעשות עבורו ’מטעמים’ מענייני הגוף והעולם.
בפסוק נאמר "מטעמים" לשון רבים - כי יש שני סוגי נחת רוח לפני הקב"ה, בדומה לשני סוגי מטעמים גשמיים. יש מאכל ערב ומתוק - זו עבודת הצדיק שכבר אין לו יצר הרע, ועבודתו היא רק להוסיף בטוב. אצלו הכל כבר ’מתוק’. לאידך, יש מאכל חריף או חמוץ, שמתובל ומתוקן היטב, וכך נעשה מעדן משיב נפש. זו עבודת ה’אתכפיא’, כי ה’בינוני’ נלחם עם הרע שבו בעודו בתקפו, שובר את תאוותיו, ומבצע את רצון ה’. על ידי מלחמה זו, גם מציאות הרע בעולם גורמת לתענוג, כי על ידו מתגלית מסירותו של היהודי ביתר שאת. בדומה למאכל החמוץ שטעמו רע, אך בגלל עבודת האדם (התיבול והתיקון), הוא משיב את הנפש.
מובן אם כן, שלמרות שגם עבודת הבינוני גורמת תענוג ונחת רוח נפלאה למעלה, ובמידה מסויימת אף יותר מעבודת הצדיק (ובדוגמת מעלת מאכל מתובל על מאכל מתוק), מכל מקום עבודת ה’צדיק’ נעלית הרבה יותר מעבודת ה’בינוני’. כי הבינוני צריך להילחם ביצרו הרע ולנצחו, ואילו הצדיק כבר הרג את יצרו לגמרי (או הפך אותו לטוב). והרי הצדיק נעלה יותר מהבינוני.
ניתן לדמות זאת לפועל העובד בנקיון הבית, הוא מתאמץ ומתאמץ ולאחר שמסיים הוא מקבל את שכרו מבעל הבית. אמנם עיקר המעלה היא בכך שהבית כבר מסודר ונקי (עבודת הצדיק), אך מאידך התשלום ניתן דווקא על העבודה כאשר עדיין הבית לא מסודר, וצריך להתאמץ שהבית יהיה מסודר, וזה עיקר התענוג של האדון, שמתאמצים ומנקים את הלכלוך שבבית (עבודת הבינוני)
בהצלחה ובברכת הגאולה השלימה.
|
