ירון
20/06/2018
|
אריכות הגלות
שלום וברכה.
כ"ק אדמו"ר האמצעי > שערי תשובה > שער התשובה. איתא בר"מ. דף פב’ א/ב
"לע"ל לא יבנה בנין ירושלים רק מצד הניצוח לבד מפני המנגד דקליפה להיות שאנו רואים בית ראשון היה ע"י התעוררות רצון ותענוג העליון ממעשה התחתונים לא נתקיים מצד חטאם שפגמו הרבה וכן בית שני כו’ אבל כשלא יהיה סיבת הבנין מצד טוב מעשה וכשרון הלב כו’ רק מצד הניצוח לבד שלא יוכל לסבול המנגד עד שנוגע לעצמותו ממש שאז יתגלה כל בחי’ נקודת העלם העצמית כנ"ל וזהו שאנו רואים אריכות הגלות דעכשיו ביותר שהוא רק שעבוד מלכיות בעול פרנס’ במוח ולב עד שנשתקעו לגמרי בהבל כו’ ולא שנתעכב זמן הגלות מצד חטא כו’ רק בחי’ הסתר אלקו’ בלבוש שק דמנגד ביותר כו’ שמזה יתעורר הניצוח בלב כנ"י. "
מה הכוונה ב-"ולא שנתעכב זמן הגלות מצד חטא כו’ רק בחי’ הסתר אלקו’ בלבוש שק דמנגד ביותר" - אם זמן הגלות לא נתעכב בגלל החטא, אלא מדובר בהסתר אלוקות, האם הסתר האלוקות לא נובע מהחטאים? הרי אם לא יהיו חטאים לא יהיה הסתר אלוקות, אז ממה נפשך? הרי הא בהא תליא (עוונותיכם היום מבדילים כו’...) .. לא ברור לי מה רוצה כ"ק אדמו"ר האמצעי לומר/לחלק כאן, ולמה בעצם יש עיכוב בזמן הגלות לטענתו, אם לא מצד החטא.
|
שי שמעון כהן
20/06/2018
|
הסבר
לירון היקר שלום וברכה:
אנסה להסביר כאן בקצרה, את עומק דברי אדמו"ר האמצעי, לפי קוצר דעתי.
תחילה הוא מבאר, שבית המקדש הראשון נבנה, בזכות שלימות מעשי התחתונים. היה זה בתקופת שלמה, כאשר עם ישראל היה בדרגה נעלית. אך כיוון שהבנין היה מצד שלימות המעשים, כאשר לאחר מכן התדרדר עם ישראל, ועשה חטאים רבים, נחרב בית המקדש.
לעומת זאת, בית המקדש השלישי יבנה מצד הניצוח - כביכול ה’ לא יוכל לסבול כבר את מציאות המנגד (הטומאה), ולכן תבוא הגאולה. ממילא, זה יהיה בית מקדש נצחי, שאינו תלוי בשום דבר.
לאחר מכן מוסיף, שזו הסיבה האמיתית על אריכות הגלות. לא בגלל חטאים כאלו ואחרים, אלא שהאור האלוקי מכוסה ונעלם יותר ויותר (כפי שאנו רואים במוחש לצערנו...), כדי לעורר בנפש למטה את מידת הנצחון - לנצח את ההעלם וההסתר על אלוקות. על ידי זה, יתעורר גם למעלה הנצחון, וכך יבנה בית המקדש בנין נצחי.
יהי רצון, שנזכה כבר לגילוי הזה, כי העלם והסתר יש לנו די והותר....
|
ירון
21/06/2018
|
ועוד קשה
תודה. הענין ברור, אך השאלה היתה קצת יותר עמוקה.
אנסה ברשותך לחדד את השאלה ולשאול שוב: אם בית ראשון בימי שלמה נבנה מצד שלמות המעשים - דהיינו שכבר ניצחו את המנגד (אחרת איזו מן שלמות זו?!) , ואם כך, מדוע כבר אז לא נבנה בית המקדש הנצחי? כלומר מה ההבדל בין שלמות המעשים בבית ראשון שלמיטב הבנתי עניינה הוא נצחון המנגד, לבין נצחון המנגד שנדרש מאיתנו כעת בכדי להחיש את בנין ביה"מ השלישי בב"א. או במילים אחרות מה אנחנו צריכים לעשות שבימי שלמה לא עשו? מקווה שהשאלה ברורה יותר כעת.
|
שי שמעון כהן
22/06/2018
|
מעלת הנצחון
ראשית תודה על ההבהרה. כעת, אנסה למקד יותר את התשובה.
אפשר להמשיל זאת למלך, שמבקש מעבדו לעשות איזו משימה. ואכן העבד טורח, ועושה את רצון המלך. יש עבד נוסף, שגם הוא מתבקש לעשות משהו עבור המלך, אך עבד זה נתקל בבני בליעל, שעושים כל מאמץ כדי להפריע לו. הוא נדרש ממש להלחם נגדם, כדי לעשות מה שהמלך מבקש.
כשיחזרו שני העבדים, כמובן המלך יהיה שבע רצון משניהם, אך העבד הראשון לא יזכה ליחס מיוחד. סך הכל, הוא ביצע את עבודתו, ותו לא. לעומת זאת, העבד השני יזכה לציון לשבח, על הניצחון.
בעומק יותר, וכפי שנתבאר באריכות במאמרי באתי לגני, המלחמה מעוררת דרגה נעלית יותר בנפש המלך. כי מידת הנצח, מגיעה לעצם הנפש.
כך גם בעניננו. ב(תחילת )זמן בית ראשון, מצבם הרוחני של בני ישראל, היה נעלה מאוד. וכפי שמבואר בכמה מקומות, שהם לא התמודדו עם הרע. כי האיר אור נעלה מאוד, ובירור הניצוצות נעשה כביכול מעצמו. עיקר המלחמה, היא כעת, כשאין גילוי אלוקי, והחושך יכסה ארץ.
זוהי מלחמה, ובעזרת ה’ אנחנו ננצח!
|
ירון
28/06/2018
|
ועוד באותו מאמר...
ראשית - תודה על התשובה המפורטת והרהוטה להבנה. הענין בהחלט מובן כרגע ומעורר יותר ויותר את עבודת ה’ שלי בשמחה ובחיות. תבורך :)
ברשותך, שאלה נוספת בהמשך אותו מאמר לגבי הקטע הבא:
"אבל יש עוד מדריגה ברע שנק’ עומק רע שהוא מרחוק בבחי’ העלם ומקיף שאין בחי’ החרב הנ"ל מגיע לשם כלל והיינו מה שכל עצמות הנפש מקושר שזהו במקור כל התפעלות רצון זר טרם שמתפעל ברצון זר כידוע וז"ש כי ברע הוא וכמו נבלע ישראל בגוים כו’ פרות טובות שנבלע ברעות ולא נודעו כי הרע מקיף וסובב לטוב (בל"א ער איז דארטין מיט אלעם כו’) והגם שהוא בקרירות אבל הוא למעלה מבחי’ התפעלות והסימן הוא מהיפוכו שהנוגע בו בהעדר רצונו בחיי גופו כנוגע בחייו ממש כו’ "
לאחר שכ"ק האדמו"ר האמצעי מסביר את ענין הרצונות הזרים, הוא מגיע לבחינה עמוקה יותר והיא המקור של כל אותם רצונות זרים. ואז הוא כותב "והסימן הוא מהיפוכו שהנוגע בו בהעדר רצונו בחיי גופו כנוגע בחייו ממש כו’ " - המשפט הזה לא ברור לי בכלל.
מה הכוונה מהיפוכו? שהמקור קר בשונה מהרצון הזר עצמו שהוא חם? ואם כן, אז מה הסימן בזה, כלומר מה לומדים ההיפוך הזה.. ומה הכוונה בהמשך המשפט "הנוגע בו", האם הכוונה למתנגד לרצונו...
תודה מראש.
|
שי שמעון כהן
01/07/2018
|
עומק הרע
זוהי נקודה עמוקה, אבל אנסה להסביר זאת לפי קוצר דעתי:
מקור הרצונות הרעים, הוא בקרירות. אם כן, האדם כלל אינו מרגיש בו (וראה בתחילת פרק ב’ בקונטרס העבודה, שם מביא כעין זה לגבי חוש הראיה, שהאדם מתבונן במראות אסורות, ולכאורה הוא לא מתפעל כלל, כביכול זה לא ’מזיז’ לו. ועל זה מחדש, שאדרבא, זוהי דרגת רע עמוקה יותר, שהיא למעלה מהתפעלות והרגשה). אך אם כן, מי אומר שזה המצב? במה בכל זאת מורגש רע זה? ומתרץ: "והסימן הוא מהיפוכו שהנוגע בו בהעדר רצונו בחיי גופו כנוגע בחייו ממש כו’" דהיינו, שאכן רע זה כמעט ואינו מורגש באופן ישיר, אלא רק "מהיפוכו", דהיינו כשיש לו איזו התנגדות. ומוסיף לבאר "שהנוגע בו בהעדר רצונו בחיי גופו כנוגע בחייו ממש". דהיינו, שכל עוד האדם שקוע בפועל בתאוות, אכן הוא אינו מרגיש התפעלות. אבל אם ינסה להוציא את רצונו, ושרצונו ייעדר מתאוות אלו והוא לא יעשה אותם, אז יראה עד כמה זה קשה לו, כביכול כל חייו תלויים בזה.
לסיכום: דרגה זו שברע, מורגשת רק כשמנסים להתנתק מהתאוות, ואז מרגישים קושי עצום, כביכול כל החיים תלויים בתאוות אלו.
ה’ יצילנו מזה, ומכל כיוצא בו.
|
|
