מנחם הכהן
30/04/2018
|
מילים נרדפות עם הבדל קטן
לגרשון היקר שלום וברכה.
נהניתי מאוד משאלתך המרתקת והמחכימה, בכללות אלו שני מילים דומות, אך כל אחת מהם מדגישה נקודה אחרת בהארה האלוקית שנמשכה אחרי הצמצום, ובאה להחיות את העולמות. ההדגשה במילה ’חוט’ היא, שאור אלוקי זה הוא מצומצם מאוד כמו חוט השערה. כלומר: הארה זו, מועטת מאד ביחס לאור שהאיר לפני הצמצום. לכן מדמים אותה לחוט שערה, כי השערות הגשמיות יונקות חיות מהמוח, אך החיות שבהן מועטת כל כך, שכשגוזזים אותן - לא חשים בכאב...
כך גם בנמשל: אור הקו, נמשך אמנם מהאור הבלתי מוגבל שקודם הצמצום, אך הוא מצומצם כל כך, שנחשב כמעט כחסר חיות, ביחס לאור שקדם לו. לכן, יכולים להיברא ממנו העולמות אפילו שאינם בטלים לאור האלוקי שמחיה אותם.
בנוסף לכך מדמים את ההארה הזו ל’קו’ דווקא, כי לכל קו יש התחלה וסוף, בשונה מ’עיגול’, שאין בו התחלה וסוף. על כך מובא בספר עץ חיים (שער א ענף ב): "ראש העליון של הקו נמשך מן האין סוף ונוגע בו . . ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה". כלומר: ’אור הקו’ המצומצם והמוגבל, מגיע ו’נוגע’ באור הבלתי מוגבל שהאיר קודם הצמצום. בדומה לאדם שפותח חלון, כדי שאור השמש ייכנס דרכו אל הבית. אמנם דרך החלון מאיר אור קטן, יחסית לאור השמש שבחוץ, אך הוא מגיע מהאור הגדול שמחוץ לבית.
לפי זה, התחלת הקו הרוחני, היא נקודת היציאה שלו מהאור שלפני הצמצום, וסיום הקו, היא הנקודה הרחוקה ביותר מנקודת המוצא. כל אור, כשהוא מתרחק מנקודת המוצא, הוא פוחת והולך, ועוצמתו נחלשת. לכן, גם למעלה, העולמות העליונים, מקבלים את חיותם מתחילת הקו, ולכן מורגשת בהם יותר החיות האלוקית. לעומת זאת העולמות התחתונים, ’מוארים’ רק מסיום הקו, ולכן, אצלם מורגשת החיות האלוקית במידה פחותה.
בברכת הצלחה וגאולה שלימה.
|