שמשון
23/04/2018
|
עיר שדה ומדבר
בקשר לד"ה אני לדודי תשכ"ו: במאמר ’המלך בשדה’ בליקוטי תורה פרשת ראה, מפורש, שיש בחי’ עיר, ובחי’ שדה ומדבר. וכותב שם אדה"ז, שעיר הוא מקום מושב המלך (ובנמשל ענייני קדושה וכו’), ובחי’ מדבר "הם המעשים והדבורים והמחשבות אשר לא לה’ המה. אין צריך לומר אם פגם במחשבה דבור ומעשה, אלא אפילו גם ענייני היתר, רק שהם עניינים שאינם צריכין לעבודת ה’ ודברים בטלים, הרי לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא".
והנה במאמר דתשכ"ו (סעיף ד) נראה שמחלק בין שדה ומדבר, שהמדבר הוא דרגה נמוכה יותר (וראה עד"ז גם בד"ה אני לדודי תשמ"ו סעיף ה - ושם מבאר העניין באריכות יותר).
וצ"ע, דהניחא אם המדבר איירי רק בענייני איסור, אם כן מובן שה"שדה" מקביל לענייני רשות אך שעושים אותם שלא לש"ש, אך מכיוון שאדה"ז כותב להדיא שענייני גשמיות שלא לש"ש נכללים במדבר, א"כ מהי דרגת השדה?
ולכאורה דוחק לומר שהכוונה בשדה לעיסוק בגשמיות לש"ש, דאם כן גם זה בכלל עבודת ה’ הוא, ואדרבה זו מעלה גדולה שעושה דירה לו יתברך בתחתונים, וזו העבודה דבכל דרכיך דעהו וכו’?
|
שי שמעון כהן
23/04/2018
|
מהות השדה
לשמשון היקר שלום וברכה:
שאלתך מעניינת מאוד, ואנסה להשיב עליה לפי קוצר דעתי.
ראשית, ננסה להבין מה טיבו של גילוי המלך. ובפשטות, כפי שמובן שם במאמר, זהו גילוי שנותן כח לאדם לשוב אל ה’. השאלה, מה גורם לאדם לחוש זאת. האם זהו מכיוון שהוא עושה עבירות (ממש, או סתם ביטול תורה)? הרי לא יתכן שדברים שהם נגד ה’, יתגלה בהם ה’.
לכן מבאר הרבי, שהשדה הוא דברי חול, שהאדם עושה לשם שמים. בדרך כלל, אין בהם גילוי אלוקי, כי סוף סוף אלו דברי חול, אך באלול גם בהם מורגשת אלוקות.
מקווה שעזרתי, אם לא, אל תהסס לשאול שוב....
|
