מנחם
11/02/2014
|
לא הבנתי קטע משיחה של הרבי בחלק א’.
בלקוטי שיחות חלק א’ עמוד 164 (המתורגם) מסביר הרבי את ההבדל בין עבודה זה ופוסח על שתי הסעיפים. שהפוסח יותר חמור מעובד עבודה זרה, כי: המאמין בע"ז ר"ל מקולקל בתכלית הוא טועה וסובר שהבעל הוא ח"ו האלוהים,
ברם, יתכן שאם כי הוא מנותק מאלוקים אמת הרי כלל עניין הרוחניות נוגע לו, לעומתו בפוסח על שתי הסעיפים (לא בשיתוף) מוכיח הדבר על שחיתות כזו שלא זו בלבד שאינו רוצה להשתייך לאלוקים אמת אלא אף אין לו כל קשר לכלל עניין הרוחניות וההוכחה לכך היא שתוך כדי ידיעה שהוי הוא האלוקים, הוא מוכן להמיר ח"ו את ה’ בגשמיות להחליף מקור מים חיים כדי לחצוב בארות נשברים.
אשמח אם יוכלו לבאר לי מה המשמעות של קטע זה?
מדוע העובד ע"ז מעניין אותו ונוגע לו כללות עניין הרוחניות, ואילו הפוסח על שתי הסעיפים, לא נוגע לו עניין הרוחניות? מדוע?
|
שי שמעון
15/02/2014
|
פוסח על שני הסעיפים לעומת עובד אלילים
הביאור בשיחה לענ"ד הוא בפשטות: עובד אלילים טועה אמנם ובגדול, אך הוא עקבי ואידאליסט. כשיבין שהלך שולל אחר אידאולוגיה שיקרית, ידבוק בכל העוצמה בתורת האמת. הפוסח על שני הסעיפים לעומתו, הינו חסר עמוד שידרה הבוחר ומחליף אידאולוגיה לפי האינטרס העכשוי. לא באמת אכפת לו מהי האמת.
|