המשך תער''ב - סיום ד''ה כל מחלוקת שהיא לש''ש

כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים, איזה מחלוקת שהיא לש"ש כגון מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו. וצ"ל מהו המעלה דסופה להתקיים דלכאו' ענין המחלוקת אין זה מעלה, וא"כ מה"ע מחלוקת שלש"ש שהמעלה בזה שסופה להתקיים. גם צ"ל שבמחלוקת שלש"ש חושב הלל ושמאי היינו שני צדדים המחלקים, ובמחלוקת שאינה לש"ש חושב רק קרח ועדתו ואינו מזכיר את משה, וע"פ פשוט הוא שהרי משה לא חלק עמהם ורק הם עשו מחלוקת, וגם שגבי משה הי' זה לש"ש, מ"מ צ"ל מהו הענין דבמחלוקת שלש"ש יש שני צדדים ובמחלוקת שאינה לש"ש רק צד אחד כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים משנת"ל דבשרש ומקור הקו כמו שהוא באוא"ס שלפני הצמצום יש ג"כ ע"ס והן ע"ס הגנוזות במאצילן. ונת' שהע"ס הגנוזות הן בבחי' התערבות והתאחדות שאין הספי' במדרי' פרטיות אלא כולם הם בבחי' התערבות יחד, והיינו מצד העדר מציאותם שאינם במציאות ניכרת וה"ה בבחי' פשיטות ע"כ הם בבחי' התערבות והתאחדות כו'.

כא) אמנם עדיין צ"ל איך נא' שהע"ס הגנוזות הן בבחי' פשיטות שה"ה ע"ס עכ"פ. דהנה זה שישכנו כולם יחד ניחא כמשנת"ל דענין ההפכיות הוא בהתפשטות וציור הדבר, אבל העצמיות שאינן בהתגלות בעצמותן אינו בבחי' הפכיות, וע"כ עצמיות הספי' כמו שהן שלא בבחי' המשכה אינם במדרי' הפכיים וישכנו כולם יחד כו'. אבל איך נא' שהן בבחי' פשיטות (שיהי' ההתערבות שלהם מצד הפשיטות שזהו כמו דבר א' כו'), מאחר שהן עכ"פ ע"ס עשר ולא תשע כו' (ובבחי' חכ' וחסד כו' באיזה אופן שהוא כו') א"כ ה"ז הגבלה, והגבלה ופשיטות ה"ז ב' הפכים כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל פט"ז דע"ס הגנוזות עם היות שהן שרש ומקור הגבול אין זה בחי' כח הגבול שבא"ס, דהע"ס הן ש' הוי' וכתי' אני הוי' הוא שמי שמי המיוחד בי כו', ומאחר שהן בבחי' יחוד ודביקות ה"ה בבחי' פשיטות דהדביקות בהמקור מחייב שיהי' כמו המקור כו'. וא"כ הע"ס הגנוזות שהן בבחי' יחוד ודביקות באוא"ס הרי צ"ל בבחי' פשיטות, רק מפני שהן בבחי' גילוי (היינו שכללות האור הוא בבחי' גילוי בעצמותו ית'), וכל גילוי בהכרח שיהי' בו ספירות כו', ויש ב' אופנים בהגילוי (והכל בעצמותו) אם שהגילוי הוא בבחי' בל"ג שגם בגילוי זה יש ספירות רק שהן בבחי' ספירות אין קץ כו', או שהגילוי הוא להאיר בגבול שבגילוי זה הספירות הן בבחי' ע"ס כו' וכנ"ל פי"ז, ולהיותם בבחי' דביקות באוא"ס והספירות שבהם הוא מצד הגילוי כו', ע"כ הע"ס הן ג"כ בבחי' פשיטות כו' (הגם שזה שהן בבחי' ע"ס אין זה רק מצד הגילוי לבד, דזה שהגילוי מחייב שיהי' ספירות ה"ז בבחי' ספירות אין קץ (וכבר נת"ל פרק הנ"ל, דבספי' אין קץ הספי' גופא הן בבחי' פשיטות כו', וית' עוד לקמן פ'), אבל זה שהן בבחי' ע"ס אין זה רק מצד הגילוי כ"א מה שהכוונה הוא שיהי' ע"ס וכמשי"ת בפרק כ"ז שזהו מה ששיער האוא"ס להאיר בבחי' גבול כו'. מ"מ מאחר שכ"ז הוא בבחי' יחוד ודביקות בהעצם, וזה מחייב שיהיו בבחי' פשיטות כמו העצם כנ"ל וגם הם בבחי' התכללות בעצמותו ית', וכנ"ל פי"ט שעש"ז נק' גנוזות שהן כלולים ומיוחדים בעצמותו ית', שההתכללות מחייב העדר המציאות שלהם, וידוע דענין ההתכללות הזאת היא עד"מ כח האש שבאבן החלמיש (ועמשי"ת לקמן פ' ועמשנת"ל פט"ז), וע"כ הגם שהן בבחי' ע"ס ה"ה בתכלית הפשיטות ובתכלית האחדות וההתערבות כו'). וע"ד אדם קדמון דידוע הקושיא שזהו שם מורכב מב' ענינים הפכים דאדם מורה על החידוש וקדמון הוא בלתי מחודש וא"כ מהו שם אדם קדמון. ונת' במ"א שזהו בחי' מח' הראשונה על העולמות שעלה באוא"ס קדמון לכל הקדומים כו', ולהיות שזהו בחי' אדם שעלה באוא"ס קדמון לכה"ק ג"ז הוא בבחי' קדמון, דהרי בצלם אלקי' עשה את האדם שזהו גם באדם שלמטה וכ"ש בבחי' אדם העליון בחי' א"ק שהוא בצלם אלקי' שחשב מח' זו כו', וזהו ש' א"ק דעם היותו בבחי' אדם מ"מ ה"ה בבחי' קדמון כו' (ומבו' במ"א דבחי' א"ק עם היות שכלול שם כל דבר בפרט וכמא' צופה ומביט כו', מ"מ אין שם התחלקות כלל אפי' בהעלם, וכמו הרקיע שמתחלק למעלות והוא עצם א' כו'). ועד"ז יובן כאן במכש"כ בהע"ס הגנוזות כמו שהן באוא"ס שלפני הצמצום דעם היותם בבחי' ע"ס מ"מ הם בבחי' פשיטות והן בבחי' התערבות והתאחדות ממש כו', שהרי גם בחי' מו"ס היא בבחי' פשיטות לגבי בחי' ח"ע דאצי', וכן אור החכ' הוא בבחי' פשיטות לגבי כלי החכ' כו' וכמשנת"ל פי"ד, וכ"ש באוא"ס שלפני הצמצום הרי שרשי האורות הן בבחי' פשיטות ממש כו'.
קיצור. ולכאורה איך הע"ס הגנוזות בבחי' פשיטות לגמרי מאחר שהן עשר, הענין להיות שהן שרשי האורות ה"ה בבחי' דביקות בהעצם וכמו העצם. וגם כ"ז הוא בבחי' התכללות בעצמותו, ע"כ הם בבחי' פשיטות ובבחי' התערבות והתאחדות ממש, וע"ד בחי' א"ק.

כב) והנה באופן כזה כמו שהן בעצמותו ית' א"א שיומשכו בעולמות, והוא שהעולמות גם העולם היותר נעלה אינו יכול לקבל אור פשוט כזה כו', ועוד שאם היו נמשכים הע"ס הגנוזות כמו שהן באוא"ס שלפני הצמצום היו נמשכים כולם יחד, וכמו כחות הנעלמים בנפש שנמשכים כולם ביחד כו'. וכידוע דכחות הגלוים אופן המשכתם הוא בסדר והדרגה בקדימה ואיחור דתחלה הוא המשכת המוחין ואח"כ המשכת המדות, דא"א להיות התגלות המדות בלי קדימת המוחין כו', והיינו במדות שע"פ טו"ד שא"א להיות התעוררות המדות כ"א ע"י קדימת ההשגה תחלה, ודוקא כאשר נפסק גילוי אור המוחין אז יהי' תולדת המדות, דבעת התגלות המוחין א"א להיות התגלות מדות כו'. ובהתגלות כחות הנעלמים אינו כן דבעת התגלות אור המוחין אפשר להיות התגלות המדות, וכמו בעת השמחה שמתגלים כחות הנעלמים אין התגלותם בסדר והדרגה בקדימה ואיחור, דבעת התגלות המוחין יכול להיות התגלות המדות ואור המוחין מתגלים אז ביותר, וכמו שאנו רואין בחוש שבעת השמחה יכול להשכיל ענינים נעלים ביותר, וכמה ענינים שלא היו מתיישבים אצלו ולא הבינם ובעת השמחה יבוא עליהם. והיינו מפני שמאיר ומתגלה אז פנימית ועצמית אור השכל כו', ומ"מ בעת ההיא ממש יהי' ג"כ התגלות המדות וגם המה בתוקף הגילוי ואינם מבלבלים לאור המוחין כו'. והיינו משום דכחות הנעלמים אינם מקבלים זמ"ז כ"א כולם מקבלים ונמשכים מעצם הנפש, וע"כ אין בהם סדר והדרגה ונמשכים כולם כא' כו'. ובדוגמא כזאת יובן למעלה דהע"ס הגלויות המשכתם הוא בסדר והדרגה בבחי' קדימה ואיחור דתחלה הוא המשכת והתגלות המוחין דהיינו אצי' בחי' חו"ב כו' ומחו"ב נאצל ז"א כו', ודוקא לאחר שמתמעט האור דחו"ב נאצל בחי' ז"א כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא מפני שנמשכים ומקבלים זמ"ז ממילא בהכרח שיהי' סדר והדרגה באופן המשכתם כו', אבל הע"ס הגנוזות ונעלמים באוא"ס אינם נמשכים ומקבלים זמ"ז כ"א כל הע"ס נמשכים מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, ואם יהי' התגלות הע"ס העצמיים כמו שהן יהי' התגלות כולם כא', וכולם בבחי' תוקף האור והגילוי באופן שלא היו כלל בבחי' אור פנימי בבחי' התלבשות אורות בכלים וגם לא הי' אז ענין ההשתל' כלל, שהרי לא היו הספירות משתלשלים זמ"ז אלא היו כולם מקבלים ונמשכים מבחי' אוא"ס בשוה כו', וממילא לא הי' ג"כ ענין ההתכללות, וכנודע דהתכללות הספי' זה מזה וזה עם זה שייך דוקא כשהן בבחי' הגבלה ובבחי' התלבשות בכלים כו', אבל בכחות הבלתי מוגבלים אינו שייך ענין ההתכללות כו' וכמ"ש במ"א, אשר לא כן הי' כוונת המאציל עליון ב"ה דכוונת המאציל הוא שיהי' בחי' או"פ התלבשות אורות בכלים דוקא ויהי' בחי' ההשתל' וההתכללות כו' וכמ"ש במ"א. וע"כ הי' הצמצום באוא"ס ב"ה בשרשי האורות להיות נמשכים ספי' מיוחדות שלא יהיו בבחי' התערבות והתאחדות כו', וכמו שמבחי' החכ' הכלולה בא"ס ב"ה נמשכה בחי' החכ' בהתגלות, ונמשכה בפ"ע שלא תהי' בבחי' התערבות עם ספי' אחרת שעי"ז נעשה החכ' בבחי' ניכרת להיות בבחי' אור החכ' כו', ולא שנעשה ניכרת בבחי' היכר עצמי ח"ו, היינו להיות בבחי' שינוי המהות לגבי שרשה ומקורה, כי היא אותה החכ' ממש כמו שהיא במקורה, רק שע"י שנחלקה משארי הספי' ונתגלה ממקורה, הרי נעשית בבחי' מדרי' ניכרת כו' (ואין זה כמו בהתהוות הכלים שנת"ל פ"י, די"ל שלגבי שרשן ומקורן בחי' כח הגבול כמו שהוא לפני הצמצום הכלים הן באין ערוך לגמרי כו', אבל באורות גם לאחר הצמצום אינן באין ערוך לגבי שרשן ומקורן כו', וענין הצמצום הוא רק שיהי' התגלות האור ובבחי' אור פרטי בפ"ע שעי"ז נעשה בבחי' מציאות ניכרת ובבחי' מיעוט האור והגילוי כו'. והענין הוא דההתגלות גורם מציאות הדבר כו' וגם אם הי' ההתגלות באופן שיהיו כולם יחד היו בבחי' מציאות ניכרת כו', וכמו בהתגלות כחות עצמיים הרי בהתגלות שלהם נעשים בבחי' מציאות ניכרת לגבי כמו שהן קודם ההתגלות כו', וכמו"כ בהספי' גם אם הי' ההתגלות כולם ביחד היו בבחי' מציאות (ומובן שלא הי' בבחי' מציאות כמו בהתגלות מדרי' פרטיות כו'), אבל הי' בהם אז ריבוי אור כו', וע"י שנמשך רק ספי' אחת בפ"ע ה"ה בבחי' מיעוט האור כו'. וכמשל אור וזיו השמש שבסש"ב דבגוף כדור השמש הוא ביתר שאת כו' בבחי' ריבוי האור ובהתגלות מתמעט האור כו', ומ"מ אין זה בבחי' שינוי המהות שהוא הוא האור הקדום כו'. ונמצא ההיכרות דספי' החכ' שע"י ההתחלקות אין זה רק בעצם מהותה להיות בבחי' חכ' ניכרת, כ"א גם בבחי' מיעוט האור, ועי"ז היא בבחי' אור החכ' שיכולה להתלבש אח"כ בכלי כו').
קיצור. והנה אם הי' התגלות הע"ס הגנוזות שלא ע"י צמצום, היו מתגלים כולם יחד בלי סדר והדרגה בקדימה ואיחור, ובריבוי האור ולא היו בבחי' או"פ ולא הי' ענין ההשתל' וע"כ הוצרך הצמצום, וענינו הוא שיהי' התגלות ספי' פרטיות כמו ספי' החכ' בפ"ע, ועי"ז נעשית במדרי' ניכרת ובבחי' מיעוט האור.

כג) והמשל בזה כמו בקיבוץ וצירוף ג' או ד' אותיות יחד נעשה מהם תיבה א' אשר היא כלי להשכלת איזה ענין שהשכלה זו מובנת מתוך אותיות אלו, עד"מ תי' ברוך שבצירוף ד' אותיות יחד מושג ומושכל בזה ענין ברכה שהוא שמברכו איש שיגדל ויתרבה טובו וחייו ה"ז השכלת ענין ממש. וגבי ברכה העליונה מרומז שרש ומקור הברכה בתי' ברוך וכמ"ש בת"ז דברוך ר"ת ראש ומקור כל ברכה, והיינו שרש הברכה שנמשך מבחי' הכתר כו', ובזהר פ' עקב דרע"א ע"א דברוך הוא בחכ' ובד"כ הוא בחי' יסוד אבא וכמ"ש במאו"א. ויש הפרש בין ברוך לברכה דאיהו ברוך בחי' יסוד אבא ואיהי ברכה בחי' יסוד אימא, ויש הפרש בין ברוך דברכת השחר וברכת המצות ובה"נ שהן מלמעלמ"ט וברכת העמידה מלמטלמ"ע וכמ"ש בפע"ח, ועמ"ש הרמ"ז בזהר שם ועמ"ש בלק"ת ד"ה קא מיפלגי כו' ובסי' בפי' ברוך שאמר, הרי שבתי' ברוך יש בזה השכלה גדולה. והנה כשמתחילין ללמוד לתינוק שאינו מבין צירוף אותיות יחד ומלמדין אותו אות א' לומר זה אות פלוני, שמראין לו רק אות ב' לבד מתי' ברוך, וה"ז צמצום לגבי המלמד, והצמצום הוא שלא יהי' הב' יחד עם ג' אותיות רו"ך שאין זה לפי הבנת התינוק כ"א יהי' נמשך בפ"ע כו', ובהתחלקות זאת שנמשך אות ב' לבד הרי ירד בזה הרבה ממדריגתו שנסתלק ממנו האור ולא נשאר בו רק מעט מן המעט מהאור שהי' בו. שהרי מתחלה כשהי' מצורף בתי' ברוך הי' בו ההשכלה דברוך כנ"ל, ומכ"ש אם תי' ברוך הי' מחוברת תחלה עם עוד תי' כמו ברוך שאמר והי' העולם, שהי' מובן מהם השכלה מופלאה והוא איך שבמאמר לבד נבראו כל העולמות בלי עמל ויגיעה, אלא ע"ד הוא צוה ונבראו כו', ובשרשו הוא בחי' אמירה דא"ק שנבראו בו כל העולמות בהשוואה כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר, ומה שמברכים אותו ית' בברכה זו הוא שיהי' הגילוי דאמירה זו למטה כו', והו"ע גילוי בחי' מאמר א' הכולל הט' מאמרות כו'. וכשמפרידים אות הב' בפ"ע הרי אין בו כל ההשכלה ההיא רק מפני שכבר הי' בה ההשכלה נשאר ממנו קצת בהאות (והוא בבחי' רשימו בלבד, ולפי הנושא בהדוגמא מזה בהענין שאנו בו הוא בבחי' מיעוט לבד לא בבחי' סילוק ושנשאר רק רשימו כו', והיינו כי ענין האותיות הוא כמשל הכלים כו' ומ"מ י"ל שגם בזה יש ב' ענינים, היינו מה שבבחי' מיעוט לבד ויש בזה גם מה שבבחי' סילוק וכמשי"ת). ואעפ"כ זה הב' הוא אותו הב' ממש שהי' בתי' ברוך והוא עצמו הב' המובן לגדול שמושג בו ענין הברכה באיזו מדרי' שהיא או ענין ברוך שאמר והי' העולם כו'. ועד"ז יובן ענין הצמצום שהי' בהע"ס הגנוזות באוא"ס ב"ה שבתחלה היו כל הע"ס בהתאחדות והתערבות דלבד מה שהיו לא בבחי' מציאות ניכרת כנ"ל (דאל"כ א"א להיות התאחדותם יחד כו'), הי' מאיר בהם אור מופלא ונעלה מאד, ולא הי' ביכולת העולמות אפי' היותר עליונים לקבל התגלות הע"ס כמו שהן בא"ס ב"ה (הן מצד עצם מעלתן שהיו בבחי' פשיטות לגמרי והן מצד האור והגילוי שבהם כו'), אם לא ע"י הצמצום שיהי' נמשך רק בחי' חכ' בפ"ע, ואע"פ שהיא ממש בחי' החכ' שהיתה כלולה בא"ס ב"ה עם כל הע"ס הגנוזות, מ"מ כשנמשכה בפ"ע ואינה מעורבת עם שארי הבחי' ה"ז ירידה ממדריגתה (דלבד הירידה שע"י עצם ההתגלות שעי"ז נעשה בבחי' מציאות דבר וכנ"ל פכ"ב, ובפרט כשנמשכה ונתגלה בפ"ע שנעשה בבחי' מציאות דבר ואינה בבחי' פשיטות ממש כמו שהיתה קודם, דהעדר הפשיטות ה"ז ג"כ התעלמות האור שאינו מאיר בה בחי' פנימיות אורה בגילוי כו', עוד זאת) שנתעלם האור שהי' מאיר בהם כשהיו מתאחדים יחד כו'. וכמו המשל באות ב' הנ"ל שכשהי' בתי' ברוך הי' בו ההשכלה דברכה כנ"ל, וכשנפרד אין בו מהשכלה הזאת רק מעט ורושם בלבד כו' כנ"ל, כמו"כ כשנמשכה ספי' החכ' לבד אין בה רק מעט מהאור הקדום כו'.
קיצור. וע"ד משל תי' ברוך שמלובש בה השכלה, וכשמפרידים אות ב' בפ"ע אין בו רק מעט מהשכל שהי' מלובש בו, וה"ה אותו האות הקודם, וכמו"כ החכ' ע"י שנבדלה בפ"ע הנה לבד שיצאה מפשיטותה ה"ה בבחי' מיעוט האור.

כד) והנה במשל דאותיות כן הוא שבתחלה הי' בזה השכלה מופלאה וכשמפרידין האותיות מסתלק האור ונשאר רק רושם לבד כו'. ולכאו' זה יצדק אם נא' דהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים, ועם היות שבאוא"ס שלפני הצמצום הן בבחי' העדר המציאות לגמרי, מ"מ להיותן שרשי הכלים שייך לומר דוגמא הנ"ל כמו בתי' ברוך כו'. אבל לפי המבואר כאן שהע"ס הגנוזות הן שרשי האורות מה שייך לומר כמו בהמשל שבתחלה נושא ההשכלה וכשנפרד האות אין בו מההשכלה כ"א מעט כו' מאחר שהכל הוא בחי' האור כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע דבאור יש פנימיות וחיצוניות (ע' משי"ת לקמן פ'), וכמו"כ בשרשי האורות יש ג"כ בחי' פנימיות וחיצוניות דהגם שהן בבחי' פשיטות, מ"מ כל מה שיש בההתגלות יש ג"כ בשרש ומקור וכמ"ש במ"א. ומאחר שבאורות הגלוים יש פנימיות וחיצוניות בהכרח לומר שכן הוא גם בשרשן ומקורן כו', וע"כ שייך לומר שבהתאחדות כולם הי' בהם אור נעלה יותר היינו בחי' אור פנימי יותר כו'. ועוי"ל דהנה נת"ל פט"ז דשרשי האורות הוא בחי' ש' הוי', והנה בהאורות המתלבשים בכלים דבכולם הוא ש' הוי', הרי נודע שיש חילוקי' בהשם הוי' בהניקוד שבו וכמו בכתר ש' הוי' בניקוד קמץ ובחכ' בניקוד פתח כו', גם יש בחכ' ש' ע"ב ובבינה ש' ס"ג כו'. וידוע דהשמות הן לבושים אל האורות (וע' משי"ת לקמן פ') שעי"ז הוא התחברות האור עם הכלי כו'. וכמו עד"מ שם האדם דנראה בחוש ששמו הוא חיותו דכשקוראין לאדם בשמו אפי' טרוד ה"ה נפנה תיכף לקורא אותו, וידוע שגם בהתעלפות גדולה ר"ל יכולים להחזיר ע"י קריאת השם כו'. אך ג"ז מובן שהשם אינו שכלו דהיינו נשמתו, דהרי קודם שבאה הנשמה בגוף אינה צריכה לשום שם, וכמ"ש בלק"ת ד"ה מי מנה פ"א במ"ש ולאדם לא מצא עזר דעזר הוא השם, והנשמה קודם התלבשותה בגוף לא הי' לה שם, רק כשמתלבשת בגוף אז צריכה לשם כו', והיינו דהשם הוא שמקשר את הנשמה עם הגוף כו'. וכמו"כ למעלה ענין השמות הוא לקשר את האור עם הכלי כו', ובאוא"ס שלפני הצמצום שיש שם התכללות שרשי האורות נכללו שם ג"כ השמות דהאורות דע"ס כו', וכמ"ש במ"א דמש"א הי' הוא ושמו זהו באוא"ס קודם עלות הרצון שהוא בחי' שם א' (והיינו כמו שנת"ל פי"ז דקודם עלות הרצון הוא בחי' ספי' אין קץ בבחי' פשיטות כו'), אבל בעלות הרצון הוא בחי' שמות ל' רבים כו'. ובבחי' השמות שייך לומר דבהצטרף כל השמות יחד מאיר בהם אור עליון יותר וע"י ההתחלקות מתמעט האור כו'.
קיצור. איך יצדק משל האותיות על שרשי האורות. הענין הוא דגם באורות יש פנימיות וחיצוניות ועוד שהן בחי' שמות, דבעלות הרצון הוא בחי' שמות ל' רבים כו'.

כה) אך י"ל דכמו המשל הנ"ל באות ב' מתי' ברוך אפשר יש לבאר הענין ע"פ משל אחר בדומה לזה, ויובן בזה איך שבהתאחדות כולם יש בהם אור עליון כו'. והוא דהנה עד"מ כל ענין שכלי הרי יש בו ענינים רבים שבהם מובן הענין שכלי, והיינו מה שהשכל מתחלק לפרטים רבים, וכמשנת"ל פ"ד שא"א לענין שכלי שלא יהיו בו פרטים כו' שבכל אלו הפרטים מובן השכל כו', ובהם יש פרטים שהם פנימיים יותר מפרטים אחרים שהן בבחי' חיצוניות כו'. והנה בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי א"א להשפיע לו כל הפרטים ביחד הן מצד המשפיע א"א שיושפע הכל יחד והן מצד המקבל כי לא יוכל לקבל הכל ביחד, כ"א משפיע לו כל פרט בפ"ע עד שנמשכים לו כל הפרטים כו'. והנה גבי המשפיע שכבר היו כלולים בשכלו כל הפרטים הרי כבר ידוע לו הענין שכלי הבא מהפרטים האלו, אבל המקבל כשידוע לו רק פרט א' או ב' מהם הרי אינו יודע עדיין את הענין שכלי, ומ"מ בכל פרט שבו כבר יש חלק מהשכל שיש בשכל המשפיע לבד השכלי של הענין הזה הפרטי, דהרי הענין הפרטי הוא ענין שכלי פרטי ומכל הפרטים יחד מובן ענין שכלי שזהו עצם השכלי המובן מאלו הפרטים, ובכל פרט בפ"ע הרי לבד השכלי הפרטי של הענין הפרטי הזה יש בו חלק מעצם השכלי המובן מכל הפרטים, רק שהוא בבחי' מיעוט לגבי כמו שהוא בשכל המשפיע, והמיעוט אפשר להיות בב' אופנים, או שהמקבל אינו יודע ומבין עדיין כלל את עצם השכלי שיבוא מהפרטים, ומ"מ הגם שהמקבל אינו יודע מ"מ יש חלק ממנו בכל פרט, או שגם המקבל מבין את עצם השכלי אבל הוא במיעוט לגבי ידיעת המשפיע, מאחר שאינו יודע את הפרטים והפרטים הרי המה שמביאים את עצם השכלי, וע"כ המשפיע שכבר יודע כל הפרטים ה"ה יודע בטוב ובבירור את השכלי הבא מכל הפרטים האלו ומאיר אצלו השכל המושג והמובן מהפרטים בגילוי בכל פרט ופרט, משא"כ אצל המקבל מאחר שאינו יודע עדיין את השכל (רק מקצת ממנו כו'), ממילא ה"ז אצלו בבחי' מיעוט האור כו', והיינו שידיעתו בהעצם השכלי בכללותו הוא במיעוט וגם מה שבכל פרט יודע את עצם השכלי שבא מזה הוא בבחי' מיעוט האור כו' (והא בהא תליא כו'), ומ"מ הרי כל פרט הוא חלק מהענין שכלי כו'. והנה כאשר יבואו כל הפרטים הגם שאז יודע גם המקבל את הענין שכלי ומאיר אצלו הענין בהפרטים, מ"מ יש בזה הפרש גדול מכמו שהי' בשכל המשפיע קודם ההשפעה לכמו שהוא אצל המקבל, דהרי גבי המשפיע היו הפרטים בבחי' הדקות והרוחניות בבחי' הפשטה וע"כ מאיר אצלו דקות הענין ואור רב בהפרטים, משא"כ גבי המקבל שהפרטים אצלו בבחי' הלבשה בלבושי השגה ע"כ גם כשמקבל כל הפרטים ומאיר אצלו הענין בהם אין זה בבחי' דקות ובריבוי אור כ"כ כו', ואין הכוונה כאן על עומק ופנימיות השכל כ"א על השכל המושג ומובן בהענין שאצל המשפיע מאיר בהפרטים ריבוי אור ובעילוי המדרי' ואצל המקבל אין האור בריבוי ובעילוי כ"כ כמו אצל המשפיע כו'. והדוגמא מזה י"ל בענין הע"ס, דהנה יש כוונה פנימיות במאציל עליון ב"ה בענין האצי' בכלל ומה שנאצלו ע"ס דוקא עשר ולא תשע ולא י"א, שע"י אצי' הע"ס דוקא באה הכוונה הזאת כו', ועמ"ש מזה בפרד"ס שער טעם האצי' ובשער שם בן ד' פ"א, ובע"ח שער הכללים כ' כדי להטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה להדבק בו ית' כו', ובשער עגו"י כ' להוציא לאור פעולותיו ושמותיו כו' וכמ"ש מזה במ"א. וקודם שנאצלו ונתגלו הע"ס היו כלולים באוא"ס המאציל והן הע"ס הגנוזות שהן שרשי האורות הכלולים בא"ס ב"ה כמו שנת"ל, ויש בהם כוונת המאציל עליון ב"ה בענין הע"ס כו'. וכבר נת' שהע"ס כמו שהן בא"ס ב"ה ה"ה בתכלית הפשיטות והן כולם כלולים יחד ומאיר בהם כוונת המאציל בגילוי ממש בבחי' אור נעלה ומופלא כו' (וכמו שנת"ל במשל דגבי המשפיע שכלולים בשכלו כל הפרטים מאיר אצלו הענין שכלי בגילוי ממש בהפרטים כו', ובפרט כמו שהפרטים הם בבחי' התאחדות והתערבות יחד כו'), וע"י הצמצום כשנמשכה ספי' א' בפ"ע הרי אין בזה עדיין שלימות הכוונה שבהע"ס, ומ"מ יש בה חלק מזה רק שהוא בבחי' מיעוט האור כו', וכאשר נאצלו כל הע"ס ויש בהם שלימות הכוונה מכוונת המאציל ב"ה באצי' הע"ס כו', מ"מ הוא בבחי' מיעוט האור לגבי כמו שהיו בבחי' פשיטות ממש כשהיו כלולים בא"ס ב"ה, דהרי בהאצילות וההתגלות נעשו בבחי' מציאות ניכרת עכ"פ כו'. המובן מהמשל דאות ב' הוא מיעוט האור הפרטי של הספי' בפרט, והמובן מהמשל דהפרטי' שבשכל הוא המיעוט בכוונת המאציל בענין אצילות הספי', והכל הוא בבחי' או"פ כו'. וענין הבנת השכל מחלק א', י"ל דמאופן אצי' ספירת החכ' כבר נודע הכוונה בענין הספי' שיהי' בחי' או"פ בגין דישתמודעון בי' כו'. גם כמשי"ת לקמן דמאצי' חו"ב הוא שיהי' השגת אלקות בעולם, ואצי' המדות הוא שיהי' הרגישות אלקות כו'. ועמ"ש בהבי' דוהניף דבהתכללות הספי' מאיר בהם בחי' אוא"ס שלימותא דכולהו כו', י"ל דהיינו שיהי' בהם הגילוי כמו שהוא בשרשי האורות כו'. וע"פ הנ"ל יובן המשנה דכל מחלוקת שהיא לש"ש, דהנה ידוע שיש ב' מיני התחלקות, הא' התחלקות שהיא סיבת ההתכללות והיינו בהתחלקות הספי' במדרי' פרטיות שזהו סיבה להתכללות הספי', וכמשנת"ל שבאם הי' ההתגלות שלהם כמו שהן בשרשן לא הי' ענין ההשתל' וההתכללות כו', רק ע"י הצמצום בהע"ס שנמשכו ספי' פרטיות ובבחי' מיעוט האור ה"ה משתלשלים זמ"ז ויש בהם התכללות כו'. וז"ע מחלוקת שהיא לשם שמים דהיינו כפי אמיתית הכוונה להיות בחי' ההתכללות כו'. וגם פי' לשם שמים דשם הוא בחי' מל' ושמים בחי' ז"א כנודע, ובכדי שיהי' בחי' משפיע ומקבל והיינו דז"א הוא בחי' משפיע ומל' בחי' מקבל זהו דוקא ע"י התחלקות הספי' במדרי' פרטיות כו'. וההתחלקות הב' הוא שההתחלקות היא סיבת הפירוד, והוא כמו ההתחלקות דספי' דתהו שנמשכו כמו שהן בשרשן בבחי' ריבוי אור ונמשכו להיות בבחי' מציאות דבר, שעי"ז נעשה הפירוד בבחי' ענפין מתפרדין שא"א להיות ההתכללות ואדרבה אינם סובלים זא"ז כו'. וזהו מחלוקת שאינה לש"ש שאין זה כפי הכוונה ועי"ז נעשה הפירוד בין שם לשמים כו'. וזהו כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים שיהי' בבחי' קיום מאחר שזהו תכלית הכוונה כו', וגם שע"י התכללות מאיר גילוי אור עליון יותר שז"ע הקיום ע"י הגילוי דעצמות אוא"ס ב"ה, אבל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים מאחר שזהו היפך הכוונה, וגם מחמת הפירוד בהכרח שיתבטל וכמו בתהו כו'. ואו' איזה הוא מחלוקת הלל ושמאי שזהו מחלוקת שע"פ התורה שהיא בחי' התחלקות דתיקון כו'. וגם ענין מחלוקת דהלל ושמאי הכל הוא בבחי' היחוד דז"א ומל' רק המחלוקת היא אם היחוד הוא בדרך מלמטלמ"ע שז"ע שמאי מל' השם אורחותיו או בדרך מלמעלמ"ט שזה"ע הלל בחי' חסד כו'. ומחלוקת זו סופה להתקיים שעי"ז נעשה היחוד דז"א ומל' (וכן התכללות הע"ס בכלל כו') שזהו עיקר המכוון כו'. וגם להוי כדין וכדין כו', שלעתיד יהיו ב' המדרי' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד. ומחלוקת שאינה לש"ש היא מחלוקת קרח ועדתו שכל כוונתו הי' להפריד בין שם לשמים כו', וזהו שנק' אנשי שם ע"ד ונעשה לנו שם שנא' בדור הפלגה שרצו להפריד בין ז"א ומל' כו'. ואין סופה להתקיים להיות שזהו היפך הכוונה כו', וגם כי לא ידח ממנו נדח כו' ובהכרח להתברר כו'. וזהו שבמחלוקת שלשם שמים נא' ב' צדדים הלל ושמאי שזהו ב' אופנים בענין היחוד כו', אבל במחלוקת שאינה לש"ש נא' רק קרח ועדתו שרצו להפריד כו', וע"כ אין סופה להתקיים כו', אבל מחלוקת שלשם שמים סופה להתקיים שזהו תכלית הכוונה כו'.
קיצור. י"ל עוד משל כמו ענין שכלי שמובן בריבוי פרטים דוקא, והמשפיע שיודע את כל הפרטים יודע את השכלי, ובהתגלות אל המקבל הרי כל פרט בפ"ע שבכ"א יש חלק ועצם השכלי הוא בבחי' מיעוט האור, אפילו אם המקבל מבין קצת את השכלי, וגם כשנתגלו כל הפרטים הרי אצל המשפיע בעצמות שכלו מאיר אור רב לפי אופן דקות הענינים משא"כ אצל המקבל, והדוגמא מזה למעלה דכוונת המאציל בענין הספי' (ודוקא בע"ס שאינם רק מצד הגילוי כו' וכמשי"ת), הנה בשרשי האורות שהן בפשיטות ובאחדות מאיר אור נעלה ומופלא, וכשנתגלה רק ספי' פרטית ה"ז בבחי' מיעוט האור וגם כשנאצלו כולם ה"ז בבחי' מיעוט, ובזה ית' המשנה דכל מחלוקת שהיא לש"ש כי התחלקות הנ"ל היא סיבת ההתכללות כו'.

המשך תער''ב - סיום ד''ה כל מחלוקת שהיא לש''ש

פלפול התלמידים (1)

שלח שאלה או תגובה