המשך תער"ב - ד"ה שלח לך - חלק ב

בס"ד. ש"פ שלח, תער"ב
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, וצ"ל מהו"ע שליחות המרגלים הלא כללות ענין כבישת הארץ הי' לא ענין טבעי ולמה הי' כל ענין שליחותם, דכאשר הכבישה היא בדרך טבעי שייך לתור קודם לידע תוקף וחוזק המדינה באיזה אופן ביכולת לכובשה, אבל בכבישת הארץ לכאו' אינו שייך כ"ז כו'. וגם מה"ע ויתורו את הארץ למה לא נא' לרגל את הארץ וכמו שנים אנשים מרגלים כו'. והנה משה אמר להם ג' דברים לראות, א' את העם שעז"א וראיתם את הארץ מה היא, דהכוונה היא על יושבי הארץ וכמו שפרש"י ז"ל, ב' הארץ עצמה וכמ"ש ומה הארץ כו', ג' הערים כמ"ש ומה הערים כו'. וצ"ל מהו ג' ענינים אלו, ומה שנא' ל' מה בכאו"א. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דהאורות עם היותם פשוטים אינם בבחי' פשיטות ממש כפשיטת הא"ס שהרי א' בס"י ע"ס בלי מה שגם בהאורות יש ע"ס רק שהן בלי מה לגבי הכלים כו'. ונת' דהקו גם כמו שהוא כלול באוא"ס שלפני הצמצום יש בו ע"ס והן ע"ס הגנוזות שהן שרש ומקור הגבול כו', ולגבי מדרי' זו הקו הוא בבחי' גילוי ההעלם ולגבי האור הא"ס הוא באין ערוך כו'.

יח) ועפ"ז אפשר י"ל מה שמשמעות הע"ח הוא שהי' יכול להיות גילוי אור הקו מבלי שיצמצם האור ויתעלם בתחלה כו', דהנה בע"ח שע"א סוף ענ"ג הקשה למה הי' הצמצום באופן כזה שנסתלק האור לגמרי ואח"כ נמשך הקו ולא הניח אותו בחי' הקו במקומו ויסלק שאר האור הגדול בלבד כו', ולכאו' א"מ והלא מבו' בכ"מ דבכדי שיהי' גילוי אור השייך אל העולמות הי' צ"ל סילוק והתעלמות האור לגמרי, וכידוע המשל בזה בהשפעת השכל דבשכל הרב כמו שהוא לעצמו אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל וע"י שמעלים אורו לגמרי אזי נבדל וניכר האור השייך אל המקבל כו', וא"כ לפ"ז איך הי' אפשר שישאר אור הקו מבלי שיתעלם האור לגמרי כו'. וע"פ הנ"ל י"ל מאחר שיש שרש ומקור לאור הקו באוא"ס שלפני הצמצום והן ע"ס הגנוזות שאין זה בחי' העצמות דאוא"ס הבלי גבול רק מה שכלולים באוא"ס כו', ולגבי בחי' ומדרי' זו אור הקו הוא בבחי' גילוי ההעלם כו'. א"כ יצדק הקושיא דמפני מה נתעלם האור לגמרי, הרי הי' מספיק שיתעלם רק האור שבבחי' א"ס וישאר אור הקו הנמשך מהע"ס הגנוזות שבאוא"ס כו'. ואם לא הי' הצמצום כלל לא הי' אפשר להיות התגלות הקו דכאשר מאיר האור שהוא בבחי' בלי גבול אינו ניכר כלל האור שבבחי' גבול כו', והיינו דכאשר הי' גילוי אור הא"ס קודם הצמצום היו הע"ס הגנוזות בטלים לגמרי באוא"ס הבלי גבול, וכביטול זיו השמש בשמש דמפני אור גוף ועצם השמש שמאיר שם אינו עולה בשם אור וזיו כו' וכמ"ש בסש"ב, וע"כ הוצרך להיות התעלמות הא"ס בכדי שיהי' התגלות הע"ס הגנוזות כו', וזה יספיק שיהי' התגלות הקו מהע"ס הגנוזות כו' (וכמו בבחי' כח הגבול שבא"ס שהוא הרשימו לא הי' בזה צמצום רק שנתגלה ע"י צמצום אור, כמו"כ הי' יכול להיות בגילוי אור הקו כו'), ומפני מה נתעלם האור לגמרי כו'. ותי' שם שזהו רק בשביל התהוות הכלים דאם הי' נשאר האור אפי' רק אור הקו לא הי' אפשר להיות התהוות הכלים ואחרי שכבר נתהוו אינם מתבטלים גם כשנמשך בהם האור והגילוי כו' וכמ"ש במ"א. אמנם עדיין צ"ל דהרי גם המשכת הקו הוא ע"י הצמצום שהי' תחלה כו', וגם לפי המשמעות דהע"ח שהי' באפשר שישאר בחי' הקו כו', מ"מ הרי הי' עכ"פ צמצום גם באור הקו כו', וא"כ איך הוא בבחי' גילוי ההעלם גם משרשו ומקורו כו'. אך הענין הוא דלפי שיטה זו דע"ס הגנוזות הן שרשי האורות ומשם נמשך הקו כו', צ"ל דבאמת אינו דומה הצמצום דאור הא"ס להצמצום שבשרש ומקור הקו כו' (ולעיל פ"ח נת' דבד"כ עיקר ענין הצמצום הוא בשביל הכלים לא בשביל האור (ועמ"ש בדרוש דג' מיני אדם), והיינו שהאור הוא ע"י שחזר והאיר כו' כנ"ל, אבל מ"מ הצמצום הוא בבחי' התעלמות ממש כו'. וזהו ע"פ השיטה דהמשכת הקו הוא מאור הא"ס ממש, ע"כ צ"ל דהצמצום לגבי הקו הוא ג"כ בבחי' סילוק והתעלמות לגמרי כו', רק שהמשכת הקו הוא ע"י שהאור חזר והאיר כו', ולפי ששרש המשכתו הוא מהאור הבלי גבול שחזר והאיר, הנה הגם דאופן המשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום וכמו המשכת השערות דרך הפסק הגולגלת כו', מ"מ ה"ה נוגע ודבוק באוא"ס והוא מעין המאור כו'. לפי שלגבי האור הא"ס גם דביקות כזו כדביקות השערות עד"מ מספיק להיות האור מעין המאור מפני שהוא בבחי' א"ס בעצם כו', וכמ"ש במ"א שמאוא"ס גם הארה הבאה בדרך דילוג היא למעלה באין ערוך מההמשכה דסדר השתל' שבסדר והדרגה (עם היות שזהו מעצמות האור כו') והוא שההארה היא ג"כ בבחי' א"ס כו', והיינו לפי שבהמשכה שבדרך דילוג יש ג"כ קצת דביקות (דאל"כ לא הי' בבחי' אור כו'), ובבחי' האור הבלי גבול ה"ז בבחי' דביקות להיות ההארה ג"כ בבחי' א"ס כו'. וזהו שהקו הגם שנק' מזל שזהו כמו המשכת השערות מ"מ ה"ה נוגע ודבוק כו'. וכ"ז להשטה שהמשכתו הוא מהאוא"ס הבלי גבול כו', ולפי המבו' כאן לשטה הנ"ל דשרש הקו הוא מהע"ס הגנוזות אין ענין הצמצום דומה זל"ז כו'), דהצמצום שהי' באוא"ס הוא בבחי' סילוק והתעלמות לגמרי, משא"כ בהצמצום בשרש ומקור הקו כו'.
קיצור. והנה משמעות הע"ח דגילוי הקו גם מבלי שיתעלם האור לגמרי, ומובן ע"פ הנ"ל שיש להקו שרש מיוחר בפ"ע והן הע"ס הגנוזות, ורק כשהי' גילוי אור הא"ס לא היו ניכרים. א"כ הי' מספיק שיתעלם רק אור הא"ס, והתי' שזהו בשביל התהוות הכלים. והגם דהקו הוא ג"כ ע"י הצמצום, הנה לשיטה זו דשרש הקו הוא מע"ס הגנוזות הצמצום בשביל הקו הוא רק בבחי' מיעוט.

יט) והענין הוא דהנה נת"ל פט"ו דבשרש ומקור הקו כמו שכלול באוא"ס יש שם ע"ס והן ע"ס הגנוזות במאצילן, וענין שהן גנוזות ונעלמות באוא"ס היינו שהן כלולים ומיוחדים בו שאינן בבחי' מציאות לעצמן להיות בבחי' מציאות ניכרת בפ"ע במציאות חכ' ובינה כו', ואינם מוסיפים שום ריבוי ח"ו באוא"ס ב"ה, וכמו הנפש שכוללת בה כל הכחות, מ"מ הנפש אחת היא כו', כמו"כ הע"ס אינם מוסיפים ריבוי כו'. דכמו"כ הוא גם בשרשי הכלים כמו שהן באוא"ס ב"ה שאינן בבחי' מציאות ח"ו, וכנודע דאותיות הרשימו כמו שהן קודם הצמצום אינן במציאות אותיות כלל וכידוע במא' גליף גליפו כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש בשרשי האורות שהן בבחי' בלי מ"ה כו', וממילא מובן שאין בהם התחלקות להיות חכ' ספי' לבדה ובינה ספי' לבדה כו', דמאחר שבעצם מהותם אינם בבחי' מציאות ממילא ה"ה בבחי' עירוב ואחדות כו'. ולהבין זה איך הוא שיש שם ע"ס והרי יש בהם מדרי' הפכים כמו חו"ג שהן כמו אש ומים (וכן חו"ב ג"כ כו'), ובאמת הרי כל כח כמו שהוא עצמי ה"ה בתוקף ביותר ואיך הם כלולים בבחי' עירוב והתאחדות זע"ז. הנה באמת זהו למעלה מהשגה, אך זה נראה ונרגש בחוש השכל שהן שם בהתאחדות כו' (ואפ"ל דענין ההפכיות הוא רק בהתפשטות הדבר שבא בבחי' ציור מוגבל וה"ה הפכי מציור זולתו, אבל העצם שאינו בא עדיין בציור אין שם ענין ההפכיות. וכמו אש ומים שהאש חם והמים קר ה"ה הפכים זמ"ז וא"א להם להתערב וכאשר מתערבים ה"ה מתגברים זע"ז או שהאש לוחכת המים או המים מכבין את האש כו'. וזהו בהתפשטות האש והמים שהן בציור חם וקר, אבל בעצם היסודות הרי נודע דהאש היסודי אינו חם שהרי הי' שורף את העולם כו', וכמו"כ המים היסודי אינו קר כו'. וע"כ עם היות שהן עצמיים ואם היו נמשכים (להיות בבחי' מציאות) כמו שהן בעצם הי' בהם תוקף החום והקור ביותר ולא הי' בהם התחברות כלל וכלל כו', מ"מ כמו שהן בעצמותן הרי אין בהם חום וקור כלל וע"כ אפשר שיתחברו ויתערבו זע"ז כו'. וענין ההתערבות אין זה שהן כלולין זמ"ז רק שישכנו יחד שאין האש בפ"ע והמים בפ"ע כו', אך זהו לפי השגתינו וידיעתינו שאנו יודעים ההפכיות דאש ומים רק בחום וקור ואנו שוללים זה מהכחות העצמיים כו'. ועיקר הענין הוא שנא' דענין ההפכיות הוא רק בהתפשטות הדבר שזהו ציור הדבר, והעצם בהיותו מושלל מכל ציור עם היות שזה כח האש וזה כח המים יכולים לשכון יחד כו'), שהרי גם בבחי' א"ק וגם בבחי' עקודים הרי כולם עקודים בכלי א' כו', וכ"ש באוא"ס שלפני הצמצום כו'. והעיקר הוא לפי שאינם שם בבחי' מציאות כו' (וכמו אור שכל מופשט שיוכל להתערב עם אור שכל הפכי ממנו, וכמו שני חכמים שתופסים אור שכל א' זה באופן כך וזה באופן אחר, הנה כאשר אומרים את השכל לפ"ע כח חכמתם העצמי שבא בבחי' הפשטה ובעומק הענין אינו ניכר עדיין במה שהן מחולקים זמ"ז ויכולים לערבם יחד (והחכמים עצמן שיודעים עומק הענין ופנימיותו ה"ה מחולקים ומובדלים זמ"ז, אבל בהתגלות אינו ניכר עדיין ההבדל שביניהם ויכולים להתערב כו'), וכאשר בא אור שכלם בלבושי השגה אז ניכר איך שהן מחולקים זמ"ז שזה תופס הענין כך וזה כך כו', וכמו אור שכל היולי שיוכל לבוא בהשגות שונות כו', וכמשנת"ל בענין שמאי והלל שקיבלו שניהם מרב א' כו'. ומכ"ז יובן הדוגמא באוא"ס ב"ה דעם היות שיש שם בחי' חכ' ובינה וחו"ג כו', מ"מ מצד העדר המציאות שלהם ה"ה מעורבים ומיוחדים זע"ז כו'). והמשל בזה ידוע מכחות הנפש שבודאי נמצאים כלולים בעצם הנפש ושם ישכנו כולם יחד, דכמו שהן בהתגלות הרי כל כח הוא בכלי מיוחדת וכמו כח החכ' במוח החכ' וכח הבינה במוח הבינה וראי' בעין כו', וכמו שהן בעצם הנפש הרי ישכנו כולם יחד כו'. ועם היות שהן כחות מובדלים זמ"ז זה בבחי' אש וזה בבחי' מים ומ"מ ה"ה כולם ביחד כו', והיינו להיותם שם בתכלית הזכות והרוחניות לא מיני' ומקצתו כלל מכמו שהן אח"כ בהתגלות ואינם במציאות ניכרת עדיין וע"כ שוכנים כולם יחד כו'. וכמו"כ יובן בענין הע"ס דעם היות דבהתלבשותן בכלים ה"ה בבחי' חו"ג מובדלים זמ"ז, מ"מ בעודן כלולים באוא"ס ב"ה ה"ה בבחי' הדקות והרוחניות לאין קץ מכמו שהן אח"כ ולכן אין שם התחלקות כל בחי' בפ"ע כ"א כלולים כולם כא' כו'. ולכן במ"ת שהי' הגילוי מלמעלה מהשתל' ובנפש הו"ע התגלות הכחות עצמיים, היו רואין את הנשמע ושומעין את הנראה שלא הי' התחלקות בחי' ראי' מבחי' שמיעה כו' (ולכאו' זהו יותר מבחי' התאחדות והתערבות הנ"ל שהרי כל כח פועל פעולה הפכית כו'. דלעיל נת' דענין ההתערבות הוא רק מה ששוכנים יחד ואינם ניכרים זמ"ז מפני שאין בהם ציור כו', אבל כ"א הוא כמו שהוא בעצם מהותו כו', וכאן הרי כח הראי' פעל פעולה הפכית דכח השמיעה כו'. וי"ל שזהו ג"כ רק פשיטות הציור וההגבלה, שהרי מ"מ הי' כאן ראי' ושמיעה, והי' מהכחות עצמים דכח הראי' וכח השמיעה כו'. ומה שראי' תופס דבר גשמי ושמיעה תופס דבר רוחני ה"ז הציור בהם כו', ובפשיטות הכחות העצמיים היו רואין את הנשמע כו'. ומ"מ קשה לומר כן שהרי מהות ענין ראי' ושמיעה מה שמחולקים בעצם מהותם הוא שראי' תופס מהות ועצם הדבר, ושמיעה תופס רק מציאות הדבר, וזהו מה שהכחות האלו כשבאים בכלים שלהם הראי' תופסת דבר גשמי דוקא ושמיעה דבר רוחני, שזהו לפי מהות העצמית שלהם שראי' תופס מהות הדבר ע"כ תופס דבר גשמי להיות שבזה הוא תפיסת המהות ושמיעה תופס דבר רוחני שהו"ע המציאות כו'. ונמצא מה שמחולקים שזה תופס דבר גשמי וזה רוחני ה"ז התחלקות בעצם המהות שלהם כו'. ובמ"ת שהיו רואין את הנשמע היינו שהראי' תפס את המציאות ושמיעה תפס מהות הדבר כו' (דכפשוטו שראו את הקולות ה"ז רק בהציור, ולפי הנ"ל ה"ז במהות הכחות כו'), וא"כ ה"ז התחלפות הכחות. אך לפ"ז אינו מובן מהו היתרון במה שראו המציאות כו'. הנה במ"א מבואר ענין רואין את הנשמע דבחי' הרוחניות המהווה את היש שהוא אצלינו ברחוק היינו רק בבחי' שמיעה והשגה מרחוק הי' אצלם בבחי' ראי' מקרוב, וממילא שומעין את הנראה היינו היש הגשמי הי' אצלם בבחי' שמיעה מרחוק כי כשנגלה הרוחניות נתבטל היש כו', והיינו שראו מהות האין האלקי המהווה שזהו אמיתית הדבר, והגשמי הי' אצלם רק בבחי' שמיעת המציאות שהרי באמת אינו מציאות אמיתי כו' כנודע, וא"כ אין זה התחלפות הכחות. ולכאורה זהו כענין מ"ש בסש"ב ח"ב אלמלא ניתנה רשות לעין לראות כו', וכמ"ש במ"א בענין איזה חכם הרואה שרואה את הנולד מאין ליש כו'. אך לפ"ז הוא כמו בהנשמה בעצם בכח הראי' ושמיעה שבה קודם התלבשותה בגוף ואין כאן גם התערבות הכחות כו'. אמנם י"ל שלפי הנ"ל הפי' דרואין את הנשמע הוא שההתחדשות היא בכח השמיעה, והוא שכח השמיעה הי' אצלם כמו כח הראי' בבחי' השגת המהות, והיינו לא בחי' ראי' לבד כ"א שהשיגו מהות הדבר, וכמו לעתיד ויבין כל יצור כי אתה יצרתו כו', ועמשית"ל פ'. וצ"ל דבמ"ת הי' גילוי מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מע"ס הגנוזות, וי"ל שהו"ע טל תחי' כו', ועי"ז הי' התכללות הכחות להיות רואין את הנשמע כו'). י"ל דבחי' ראי' ושמיעה דנשמה קודם התלבשותה בגוף שהוא בחי' ראיית המהות והשגת המהות (וכמו השגת הנשמות בג"ע), הנה זהו בהאור דהשתל', והיינו בההארה האלקית שבא בבחי' התלבשות בעולם כו' (ובאצי' י"ל שזהו רק בהארה מאורות דאצילות לא בעצם האור מאחר שיצאו ונפרדו מהכלים כו'). אבל עצם האור ובד"כ באוא"ס שלמע' מהתלבשות בעולמות הוא בבחי' ידיעת המציאות לבד כו'. וענין רואין את הנשמע הוא ראיית מהות עצם האור, ושומעין את הנראה שההשגה היא בבחי' השגת המהות, וענין ההתערבות הוא שכל כח אינו מוגדר במהותו דוקא והוא כענין אחליפו דוכתייהו כו' שנת"ל שזהו מצד פשיטת מקורם כו', וה"ז יותר מענין ההתאחדות כו'.
קיצור. וביאור הענין הנה ע"ס הגנוזות הן בבחי' עירוב והתאחדות, והגם שהן הפכיים במהותם, הנה העצמיים שאינן בהתגלות, אינו ניכר בהם ההפכיות, מפני שאינן בבחי' מציאות, וע"כ מתאחדים יחד, וכמו שכליים מופשטים, וכמו שכל היולי, וכמו כוחות עצמיים הכלולים בעצם הנפש, וזהו דבמ"ת היו רואין את הנשמע היינו שהי' הראי' במהות הרוחני, ושומעין את הנראה היינו השגת המהות.

כ) (והנה בתורה יש מדבר ישוב ושדה, וידוע דתורה בכלל היא בחי' ציור אדם וכמ"ש זאת התורה אדם כו', והיינו שהתורה היא בחי' פנימי, שזהו ההפרש בין תורה למצות שהמצות הן רצה"ע בחי' מקיף ותורה היא בחי' חכ' בחי' או"פ כו'. וענין בחי' המדבר שבתורה י"ל שזהו התורה כמו שהיא בבחי' ע"ס הגנוזות, דעם היותן ע"ס מ"מ ה"ה לא בבחי' מציאות ולא בבחי' התחלקות, והיינו מה שבבחי' אדם יש ג"כ בחי' כי לא אדם הוא כו'. וי"ל שזהו בחי' סודות ורזין דאורייתא שהן למעלה מהשגה כו', והעיקר בחי' רזא דרזין שבתורה שסתום ונעלם לגמרי כו' וכמ"ש במ"א. וממילא בבחי' זו אין בזה תענוג דהתגלות עתיק הוא בבינה בהשגה כו', והרזין דאורייתא שהן למעלה מגדר השגה אין בזה תענוג כו' (וזהו אמיתית בחי' טעמי תורה שיתגלו לעתיד בבחי' תענוג הבלתי מורגש כו' וכמ"ש במ"א, ויהי' לעתיד בבחי' השגת המהות כו'). ובחי' ישוב שבתורה הוא שמשיגים אלקותו ית' כו', והו"ע ידיעת התורה בבחי' ידיעה והשגה שיש בזה טעם ועונג כו'. ושדה הוא שאין בה ישוב אדם ומ"מ היא לצורך הישוב ובכלל ישוב יחשב, וי"ל שהו"ע כוונת המצוות דעם היות שזהו ג"כ השגה מ"מ אין זה כמו ידיעת התורה שעיקרה השגה כו'. ומבחי' מדבר שבתורה זהו שבא בעשי' בפו"מ מבלי שירצה בהטעם ותענוג רק לעשות רצונו ית', וז"ש החפץ לה' כו' שהוא בחי' הטעם כו', כשמוע בקול ה' בקיום בפו"מ בלי שום טעם כו', וז"ע בחי' ארץ כנען דארץ סתם הו"ע מדבר ונק' ארץ כנען שמזה בא בחי' הכניעה עבודה בלי טעם כו'. וזהו היתרון שיש במצות מעשיות על התורה שעי"ז דוקא נמשך מבחי' עצמות א"ס ב"ה שלמעלה מבחי' גילוי כו', דהנה ידיעה והשגה באלקות וגם בחי' העונג הכל הוא בחי' גילוים לבד דאוא"ס ב"ה, אבל המשכת העצמות הוא ע"י עשי' בפו"מ דוקא בבחי' קבעומ"ש כו'. ונודע דמ"מ צ"ל גילוים ג"כ וכמו עד"מ הצמיחה היא מן הארץ בכח עצמה, ומ"מ כתי' כאשר ירד הגשם כו' והולידה והצמיחה כו' (וכמו שהתגלות המצות הוא ע"י התורה דוקא כו'), וכמו"כ בכדי שיהי' הגילוי דמעהמ"צ מצ"ע צ"ל מ"מ המשכת מ"ד תחלה שזהו בחי' גילוי אור ועי"ז יהי' העלאת מ"ן דמעהמ"צ מצ"ע כו'. וזה הי' ענין שילוח המרגלים לתור את ארץ כנען להמשיך בחי' המשכת מ"ד לעורר את ההעלאת מ"ן דהארץ כו', ותכלית הכוונה הוא העשי' בפו"מ שבזה דוקא היתרון אור כנ"ל, וזהו שנק' ארץ כנען דתכלית הכוונה היא הכניעה בקיום המצוות בפו"מ דוקא רק שלזה צ"ל תחלה המשכת מ"ד כו'.
והנה המרגלים היו בבחי' השגה וגילוי התענוג, וז"ש בהם איש אחד למטה כו' בבחי' התחלקות, דבהשגה הרי יש חילוקי מדרי' כו' (ובד"כ הוא שבחי' הגילוי בא בבחי' התחלקות כו'). וז"ש ויתורו את הארץ, פי' ויתורו הוא ל' יתרון וכמ"ש במד"ר ע"פ ולתור בחכ' להותיר בחכ' כו', והיינו דהכוונה הוא להיות מזה היתרון בהארץ בבחי' ההעלאת מ"ן שבכח עצמה להיותה בחי' מדבר כו'. ומרע"ה הי' בחי' מ"ה שלא רצה בשום תענוג רק בעבודה תמה הנ"ל, ורצה להביאם ג"כ למדרי' זו. וז"ש וראיתם את הארץ כו', וחשיב ארץ ערים ועם שהן מדבר ישוב ושדה, ארץ מדבר וערים מקום ישוב בנ"א, ועם הם מדרי' פחותה שההשגה היא מעט כו', ובכולם אומר מה שהכוונה שיהיו בבחי' ביטול דמדבר כו'. והמרגלים לא רצו בהכנעה וביטול זה וע"כ הוציאו דיבת הארץ כו'. אך כוונת משה הי' להיות בחי' ביטול הנ"ל ושילוח המרגלים הוא בבחי' המשכת מ"ד להיות העלאת מ"ן דהארץ מצ"ע, וזהו ויתורו להיות בזה יתרון כו'.
קיצור. והנה בתורה יש מדבר ישוב שדה, וי"ל מדבר פנימיות התורה בשרשה מבחי' חכמה דע"ס הגנוזות, והו"ע תענוג עצמי הבלתי מורגש (ע' לקמן פ' בענין החכ') וישוב תורה שבהשגה, ושדה כוונת המצוות. ושרש מעהמ"צ בקבעמ"ש הוא בבחי' מדבר, וזה"ע ארץ כנען, רק תחלה צ"ל המשכת מ"ד בחי' גילוי (והו"ע תלמוד מביא לידי מעשה כו'). ובזה ית' ענין שילוח המרגלים וענין ויתורו ל' יתרון כו'.

המשך תער"ב - ד"ה שלח לך - חלק ב

פלפול התלמידים

שלח שאלה או תגובה