המשך תער"ב - ד"ה שובה ישראל תרע''ג - חלק ב

בס"ד. שבת תשובה, תער"ג
שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת כו' קחו עמכם דברים ושובו כו' אמרו אליו כל תשא עון כו', וצ"ל מה"ע קחו עמכם דברים אחר שכבר אומר שובה ישראל מהו עוד קחו עמכם דברים ושובו כו'. ולמה גבי שובה ישראל או' כי כשלת בעוניך ואח"כ אומר קחו עמכם דברים כו'. גם מהו אומרו אמרו אליו כל תשא עון דמשמע מזה שיש עוד תשובה וצ"ל מה"ע תשובה זו כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים משנת"ל ענין לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' דבת היא בחי' מקבל והוא כשאין כח לעלות מעצמו וצריך לקבל מהתורה ה' עוז לעמו יתן כו'.

עו) אמנם בחי' אמי בעבודה זהו מדרי' גבוה שבכח זה אדרבה נש"י הן בבחי' משפיעים בתורה. דהנה פעמים מצינו דנש"י גדלו ממעלת התו' ופעם בהיפך שהתורה גבהה מעלתה על נש"י, וכדאי' בתדב"א שני דברים קדמו לעולם תו' וישראל כו' אומר אני שישראל קדמו כו', ובמד"ר אי' ז' דברים קדמו לעולם כו', ומחשבתן של ישראל קדמה לכ"ד, וכן מובן ממ"ש תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורשה שנש"י הן בבחי' חתן משפיעים בתורה. ופעם משמע להיפך ממ"ש בזהר תלת קשרין כו' ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו'. אך הענין הוא דהנה לא כל הנשמה מתלבשת בגוף ורק בחי' נר"ן לבד הן שמתלבשים בגוף והיא העבודה שבסדר והדרגה במוח ולב כו', ולגבי מדרי' זו התורה למעלה מנש"י, דאורייתא מחכ' נפקת דשרשה מבחי' ח"ע דאצי', וע"כ היא למע' מעבודת הנשמות בהשגה והתבוננות שלהם שהוא השגות הנבראים שהן באין ערוך לגבי חכמתו ית', ובפרט שהתורה היא מהות חכמתו ית' והשגת הנשמות אפי' נשמות הגבוהות הוא בבחי' ידיעת המציאות וכידוע בענין חכם ונביא כו', ועמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפרע"ח. ומצד התלבשות הנשמה בגוף ונה"ב שמעלימים ומסתירים על אור הנשמה כו' ה"ה צריכים סיוע מהתורה דהתקשרות שלהם ע"י התורה כו' וכמשנת"ל פע"ה. וזהו תלת קשרין מתקשראין דא בדא כו' דהתקשרות הנשמה באלקות הוא ע"י התורה, שזהו בד"כ בנשמות בבחי' חלק הנשמה המלובשת בגוף וכמא' מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קעביד להעלות נפשו כו', ובפרט בנשמות שהן בבחי' חלישות מצד הנה"ב שצריכים סיוע מהתורה כו'. אבל שרש ומקור הנשמה הוא למע' מהחכ' והיא בחי' רעו"ד רצון פשוט שלמעלה מטו"ד כו', ומצד מדרי' זו שבנשמות הן למע' מהתורה, וה"ה משפיעים בתורה שז"ע לימוד התורה לשמה לשם התו' להמשיך המשכת אוא"ס בתורה כו'. וזהו שכ' ששים המה מלכות ס' מסכתות כו' אחת היא יונתי בחי' מס"נ באחד וכן אה"ר דבכל מאדך שהן למע' מהתורה וממשיכים תוס' אור בתורה כו'. וזהו בחי' אמי המברכת לבנה כו', ועש"ז בינה היא בחי' עלמא דדכורא שזהו בחי' רעו"ד שעי"ז משפיעים בתורה, ולמעלה היא ההשפעה בבחי' ז"א כו' (ואינה נק' דכורא ע"ש ההמשכה דבסדר השתל' שמבינה לז"א כ"א ע"ש ההמשכה דעצמות אוא"ס כו', והוא ע"י רעו"ד שתופס בעצמות וכמא' לית מח' תב"כ אבל נתפס איהו ברעו"ד כו').
קיצור. ובחי' אמי הוא שנש"י משפיעים בתורה, דלגבי בחי' נר"ן שבנשמה התורה שהיא בחי' חכ' ומהות חכמתו ית' ה"ה למעלה מהנשמה בעבודתו בהשגה שהיא רק ידיעת המציאות, וצריכה סיוע ע"י התורה, ובפרט בחלישות הנפש, אבל שרש הנשמה בחי' אה"ר ורעו"ד למעלה מהתורה ומשפיע בתורה בחי' עצמות אוא"ס שנתפס איהו ברעו"ד, וזהו ג"כ ההמשכה מבינה לז"א.

עז) אך לפעמים נמשך הארה מבחי' בינה למל' וכדאי' בזח"א ד"ב ע"א ואימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה בקישוטהא כו' ודא איקרי אדון כד"א הנה ארון הברית אדון כל הארץ, והיינו שע"י ההמשכה מבינה למל' נק' המל' ג"כ אדון ל' דכר כו'. ובנפש זהו שנמשך אור מבחי' מקור ושרש הנשמה הנק' מזלא לבחי' הנשמה המלובשת בגוף, וכמו הרהורי תשובה שנופלים לאדם ע"י דמזלי' חזי הכרוזים העליונים המעוררים על התשובה כו', וזהו בד"כ שהוא הארה משרש הנשמה בנשמה המלובשת בגוף. אמנם י"ל שז"ע ובקשתם משם דפי' ובקשתם הוא ל' בקשה וחיפוש ואין חיפוש אלא אחר אבידה דהיינו דבר שהיא אבודה אצלו בבחי' גלות כו', והיינו הניצוץ האלקי שבנפשו וכחות נפשו האלקית שהם אבודים ר"ל בחומריות הנה"ב ומתפזרים ומתפרדים מאד בריבוי המחדו"מ אשר לא לה' המה כו'. ועז"א ובקשתם משם שיחפש במקום האבידה וכמ"ש נחפשה דרכינו שיפשפש במעשיו ודבוריו ומחשבותיו שעברו וחלפו מיום היותו אשר לא טובים המה כו', ועי"ז יתמרמר נפשו מאד מעוצם ריחוקו ויצעק אל ה' בצר לו וכמ"ש מן המיצר קראתי כו', שמפני המיצר והצער מעוצם הריחוק ה"ה קורא מעומק פנימיות נפשו בבחי' רצון וצמאון גדול ביותר כו', והרי הצעקה היא בחלק הנשמה המלובשת בגוף שהיא האבודה ר"ל בהנה"ב, וע"י שהיא ממארי דחושבנא בפרטי מחדו"מ הלא טובים הרי היא צועקת במר נפשה כו', דבצעקה זו ה"ה יוצאה מהגלות דנה"ב וגם פועל על הנה"ב שתתהפך גם הלב החומרי לאלקות כו'. דלפי שהיתה תחלה מלובשת ומוסתרת בנה"ב ומתמרמרת וצועקת מעומק הלב כו', ה"ז פועל גם על הנה"ב שיתהפך כו', ובפרט כאשר הצעקה היא בהנה"ב עצמו שהנה"ב צועק על ריחוקו, והוא ג"כ ע"י פעולת הנה"ב שנעשה לו צר מעניניו החומרים והבהמיים ומריחוקו מאלקות וצועק במר נפשו כו'. והסימן ע"ז הוא כאשר המרירות הוא בלב נשבר ביותר, וכמו המיואש ר"ל שאין לו נוחם לנפשו כלל וכמו כאשר רואה דבר לא טוב ואין לו שום עצה כלל שנשבר רוחו בקרבו לגמרי כו', ועד"ז הוא הלב נשבר דנה"ב כו' (ועמשית"ל פ'). דעי"ז מתהפך לבו לגמרי מן הקצה אל הקצה, וכנראה בחוש בבע"ת אמיתיים שמתהפכים לגמרי בעצם מהותם ע"י המרירות הגדולה וצמאון נפשם ביותר כו'. וז"ע הקישוטין וכמו עד"מ עיקר התכשיט הוא אבנים טובות ומרגליות ועיקר יוקרם הוא רק מצד החידוש שבהם שהאבן שהוא דומם יאיר כ"כ וכמ"ש במ"א, וכך הו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא שלב האבן דנה"ב תתהפך להיות בבחי' כלה שארי ולבבי ועמך לא חפצתי כו', וזה נק' קשוטין כו'. אך גם לזה צריכים פתיחת לב האבן שירגיש הרחמנות שעל נפשו שירדה מאיגרא רמה כו', ויתמרמר באמת כו', וזהו ע"י המשכת יגמה"ר מלמע' הגורמים פתיחת הלב כו', והן היגמה"ר המאירים בחדש אלול כו' וכמ"ש במ"א, והן ג"כ בבחי' קישוטין וכמ"ש במ"א הטעם שכמו התכשיט אינו מתעצם בגוף, כמו"כ יגמה"ר הנ"ל אינן מתעצמין עדיין, דיגמה"ר דיוה"כ ה"ה מתעצמים בבחי' מל' והיגמה"ר דאלול שהן לעורר על התשובה אינם מתעצמין עדיין ועש"ז נק' קישוטין כו'. וזהו ההמשכה מבינה למל' דהיינו בעבודה ההמשכה מלמע' המעורר ופותח את הלב לצאת מהגלות והשבי' כו', והתעוררות תוקף הרצון הנעשה ע"י המרירו' והרחמנות עכ"פ כו', דמצד שרש הנשמה הרי יש בה בחי' הרצוא דבכל מאדך בעצם וזהו בחי' אימא בעצם שיש התגלות שרש הנשמה, ומה שאי' אוזיפת מאנהא וקישוטהא כו' הוא שיהי' בחי' הרצוא ע"י המרירות על הריחוק והתעוררות ר"ר כו'. וז"ע אדון עוזנו שגם המל' נק' אדון ל' דכר שזהו בנפש כאשר הנשמה המלובשת מתעורר ע"י הריחוק בתשובה אמיתית בבחי' רצוא וצמאון כו', ה"ה ג"כ בבחי' דכורא המשפיע וממשיך מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, ואדרבה זה מגיע למעלה יותר מן הרצון שמצד שרש הנשמה עצמה כו' וכמ"ש במ"א, ונק' אדון עוזנו שזה נותן כח בנפש לצאת מהשפלות והריחוק ונעשה כלי לאלקות למדרי' נעלית ביותר היינו גם לבחי' אורות שלמע' מבחי' הכלים כו'. ועוי"ל ענין ההמשכה מבינה למל', דהנה מל' הו"ע קבעומ"ש וידוע דבקבעומ"ש יש ב' אופנים וכנודע ההפרש בין קבעומ"ש דכל השנה לקבעומ"ש דר"ה, דבכל השנה הוא בבחי' כח נעלם שאין בזה התגלות כו', ועם היות שאין זה בדרך עול והכרח כו' והוא בבחי' ביטול כעבד לפני האדון כו', כי תמיד יש עול ואימת האדון עליו כו', מ"מ אין בזה התגלות הנפש כו', דהעבודה בהתגלות היא בכחות הגלוים דמוח ולב שזהו העבודה התמידית דכל השנה כו', אבל בר"ה הרי העבודה היא קבעומ"ש, דקבעומ"ש דר"ה היא בהתגלו' פנימי ועצמי בנפש בבחי' נתינה ומסירה בכל עצם נפשו שנותן א"ע (וואס ער גיט זעך אוועק צו אלקות) בכל עצמו ומהותו ובבחי' ביטול פנימי כו', רק שאינו בהתפעלות בנפש דבד"כ ענין קבעומ"ש אינו בהתפעלות להיות שזהו בבחי' ביטול כו', כי בענין הביטול יש יתרון בקבעומ"ש גם על האה"ר דבכל מאדך להיות שקבעומ"ש הוא בבחי' הנחת עצמותו כו', אמנם בבחי' התפעלות הרצוא ובבחי' קירוב והתכללות נפשו באלקות בזה יש יתרון באה"ר דרעו"ד כו', ויש מעלה בהתפעלות להיות שזהו התגלות הנפש ויש בזה גילוי אור יותר כו', ובד"כ הוא בבחי' קירוב יותר כו', וזה שיהי' הקבעומ"ש בהתגלות נפשו בנתינה ומסירה אמיתית זהו"ע ההמשכה מבינה למל' להיות בקב"ע ג"כ בחי' התגלות פנימי כו'. וז"ע אדון עוזנו שתהי' המל' בבחי' אדון, דהיינו כאשר נמשך מבחי' בינה במל' להיות המל' ג"כ בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד כו', ומזה נמשך עוזנו ע"ד הוא נותן עוז ותעצומות לעם שיהי' ג"כ בבחי' דכר להיות למטה ג"כ בחי' תוקף הרצוא בתשובה הבאה מבחי' הריחוק עכ"פ שהו"ע ובקשתם משם כו', או בבחי' קבעומ"ש בהתגלות בנפש שבא בבחי' תוקף ובחוזק גדול כו'. והנה אדון עוזנו זהו בחי' המקיף דמל' דאצי' כמו שהיא באצי' והיא הפועלת בכללות נשמות בענינים הנ"ל, אמנם מש"א צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו כו' הוא ההמשכה בפרטיות הנשמות דבי"ע, להיות דבנשמות יש כמה חילוקי מדרי', ובד"כ הן בבחי' נפש רוח ונשמה דיש מי שעבודתו הוא בבחי' נפש לבד דהיינו רק בעשי' לבד בקיום המצות בפו"מ ואינו שייך לאיזה השגה והתפעלות מדות שבלב כ"א רק אל המעשה בלבד כו', וגם העשי' הוא רק בדרך עבודת עבד בקבלת עול כו', שאינו יודע כוונת המצוה ומה שנמשך עי"ז כ"א שנצטווה לעשותה וצריך לעשותה ומשו"ז עושה את המצוה כו'. ויש שעבודתו הוא בבחי' רוח דהיינו התפעלות אהוי"ר שבלב, אם רק בבחי' אהוי"ר טבעים והן האהוי"ר המוסתרים בנפש שכאו"א מישראל יש בו בטבעו אהבה לאלקו', וכמו"כ יש בהם בחי' היראה בטבע שירא למרוד כו', דיסוד היראה הזאת הוא שאינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלקות, והוא הביטול טבעי שיש בנש"י בעצם (דמשו"ז הן בבחי' ארץ חפץ ארץ הראוי לזריעה דמצות מפני הביטול שבהם כו' וכמ"ש במ"א), וצריכים להוציא האהוי"ר שיהי' בהתגלות בהתפעלות מורגשת בלב כו', ולא בחיצוניות ובבחי' מקיף לבד שיכול להיות בהתלהבו' גדולה ואינו שייך למעשה כלל כו', כ"א שתהי' בבחי' הרגש פנימי ועכ"פ בתבונת מוחו ותעלומות לבו שיבוא לידי מעשה בפו"מ בסו"מ וע"ט כו'. ועיקר העבודה דבחי' רוח הוא כשהתעוררו' האהוי"ר הן ע"י השגה והתבוננות שאז הן בבחי' הרגש פנימי בבחי' קירוב לאלקות, דכאשר האהבה היא ע"י התבוננו' אז היא רוצה באמת באלקות כו', ונותנת חיות ואור בקיום המצות וגם מתקנים את הנה"ב כו' וכמ"ש במ"א, רק שההתבוננות היא רק השייכה אל המדות והיינו בבחי' חיצוניו' המוחין כו'. ומי שהוא בבחי' הנשמה עיקר עבודתו הוא בבחי' השגה והתבוננות אלקי בבחי' עצמות המוחין ובהרגש האלקי בעצם כו', והמדות באים בדרך ממילא והן ג"כ בבחי' גדלות כו' וכמ"ש במ"א (והגם שנת"ל פמ"ה דמוחין דברי' בד"כ הן בחי' מוחין השייכים למדות לבד כו', י"ל שיש בזה הפרש בין מלאכים לנשמות דבנשמות בחי' נשמה הוא בחי' עצמות המוחין כו' ומדרי' האצי' הוא מה שלמע' מהשגת הנבראים והן חב"ד של א"ס ב"ה כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ט, ובד"כ הוא העבודה שלמע' מטו"ד המושג ובחי' ראי' דחכ' כו').
קיצור. והנה אימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה, והוא המשכה משרש הנשמה לנשמה המלובשת בגוף להיות ובקשתם משם בהמחדו"מ דנה"ב, ונעשה עי"ז הצעקה והיציאה בתוקף הרצוא, וגם הנה"ב מתהפך עי"ז, ובפרט כאשר הצעקה היא מנה"ב, והכח ע"ז מיגמה"ר דאלול שנק' קישוטין מפני שאינן מתעצמין, גם ענין המשכה הנ"ל הוא להיות קבעומ"ש דר"ה בהתגלות פנימי ועצמי, ואז נק' המל' היינו הנשמה שבגוף אדון ל' דכר שממשיך בחי' עצמות אוא"ס, ואדון עוזנו זהו בחי' המקיף דמל' כמו שהוא באצי', וצור מגן ומשגב הן מקיפים דנר"ן, נפש קיום המצות בעשי' בפו"מ, רוח העבודה באהוי"ר בהרגש פנימי שע"י התבוננות, נשמה העבודה דבחי' מוחין והמדות באין ממילא.

עח) וכשם שהמה מחולקים בעבודתם כמו"כ יש חילוקי מדרי' בתשו' בג' מדרי' נר"ן, תשו' דבחי' נפש וכמ"ש הנפש החוטאת והתשו' היא שמדרי' נפש תשוב בתשו' כו', ותשו' דבחי' רוח וכמ"ש והרוח תשוב אל האלקי' כו', ותשו' דבחי' נשמה כמ"ש רוחי ונשמתי אליו יאסוף כו'. והענין הוא דהנה נפש הוא בחי' עשי' בפו"מ כנ"ל וכמו"כ התשו' בזה הוא בסומ"ר בפו"מ כו', כאשר מתמרמר מאד בנפשו על החטא ועון וצר לו מאד מזה ונעשה אצלו הסכם חזק מאד בלבו לסור מדרכי הרע ולעזוב כל דרכי רשע כמ"ש יעזוב רשע דרכו כו', ונק' עזיבת החטא בפו"מ לשנות דרכיו הקודמים מההיפך אל ההיפך כו', דכאשר מרירות נפשו הוא באמת שמתחרט על העבר אז הקבלה וההסכם הוא אמיתי ומשנה דרכו לגמרי כו'. וכמו"כ התשו' על התגברו' החומריו' בכלל גם בדברים המותרי' כו', והיינו לא על חטא ועון בפו"מ ר"ל רק על החומריו' מה שנמשך מאד אחר טבע נפשו הבהמיו' ואינו יכול ליפרד מזה כו', שזהו מצד התקשרות נפשו שמקושר מאד בענינים החומריים אינו יכול ליפרד מהם (ער קען זעך ניט אפ זאגין דערפון), וע"י המרירו' ע"ז ה"ה פועל ישועות בנפשו שלא תהי' מקושרת בענינים החומרים ולא תומשך אחר הטבע וישנה דרכו בזה כו'. וכמו"כ התשו' על העדר קבעומ"ש ובפרט כשיש פר"ע שאין פחד אלקים עליו כו' שצ"ל תשובה ע"ז ולהמשיך עליו עומ"ש כו', שכ"ז הוא בכלל תשובה דבחי' נפש כו'. ותשו' דבחי' רוח הוא התשובה על העדר התעוררו' אהוי"ר כו', שהרי יש חיוב על כאו"א להיות התעוררות אהוי"ר שזהו מצוה ממצות התורה שמחוייב כאו"א מישראל, וגם שעי"ז הוא בירור ותיקון הנה"ב שע"ז הוא תכלית ירידתו למט' לזכך את הנה"ב שלכך נוצר כו'. ובכדי שיהי' ציור פנימי בנה"ב שיהי' בבחי' אדם א"א כ"א ע"י התעוררו' אהוי"ר בהתגלו' הלב הבאה ע"י התבוננות דוקא כו', דהנה כפיית והכנעת הנה"ב יכול להיות גם בלא אהוי"ר (וכ"ש בלא אהוי"ר הבאה ע"י התבוננות כו') ע"י התוקף שבנפש להתגבר על הנה"ב, ועי"ז נעשה ג"כ חלישו' הנה"ב הן מצד העדר הפעולה דעניני' החומריים שנחלש עי"ז הטבע החומריו', וביותר ע"י הכפי' גופא כו'. אבל אינו נעשה עי"ז חקיקה וציור פנימי בהנה"ב כו', כ"א ע"י האהבה שע"י התבוננו' נעשה ציור פנימי בהנה"ב, לפי שבההתבוננו' מבין השכל הטבעי ג"כ את הענין האלקי, והעיקר שבהתעוררו' אהבה זאת דנה"א מתעורר גם הנה"ב באהבה לאלקו' כו', ועל העדר ההתעוררו' דאהוי"ר ה"ה מצטער בנפשו שאינה נשלמת הכוונה בירידתו למט' כו', ובפרט שהסיבה היא מצד התגברות הנה"ב הגורם טמטום הלב, דמדו' דנה"א הן בהתעלמות ואינו מתפעל מענין אלקי כו', ומצטער מאד ע"ז שהרי במשך הזמן בהעדר עבודה מתגבר הנה"ב ביותר והנה"א נחלש כו' ומי יודע למה שיכול לבא ח"ו עי"ז כו'. וע"ז היא התשובה דוהרוח תשוב להיו' התפעלו' המדות כו', ותשו' במדרי' זו היא בהתפעלו' בנפש יותר מתשו' דבחי' נפש (והיינו שהתשובה גופא היא בבחי' רוח כו'). והגם דתשו' דבחי' נפש היא על המעשה בפו"מ (וכן על התגברו' החומריו' שזהו בפו"מ שמעשיו הם כמעשה בהמה ובפרט בפר"ע שזהו מקור כל המיני הרע ר"ל וכמ"ש במ"א), ובודאי כאשר יערה עליו רוח טהרה ויתעורר בתשובה ע"ז נוגע לו הענינים בפנימיו' נפשו ממש יותר מהעדר העבודה בהתעוררו' אהוי"ר, דמ"מ זהו בדקות יותר שהרי עכ"פ אינו מעוברי עבירה ח"ו (ואינו נחשב כבהמה רק שאינו אדם כו'). ומ"מ התשובה בזה היא בבחי' התפעלות יותר מתשו' דנפש, להיות דמי שהוא רק בבחי' נפש אין בו ענין ההתפעלות בנפשו כ"כ, וע"כ התשו' הגם שהיא בהתעוררו' פנימי בעצמו' נפשו מפני שהעניני' נוגעים לו באמת בפנימי' נפשו עד שמשתנה עי"ז בכל דרכיו והילוכיו כו', מ"מ אין בזה התפעלו' כ"כ (ואין הכוונה שאין בזה התפעלות כלל שהרי כאו"א כלול מכל המדרי' ויש בו גם בחי' רוח כו', אבל אין ההתפעלות בתוקף כ"כ כו'), ובד"כ התשובה היא ששייך לעשי' בפו"מ לבד לעזוב דרכו הקודמת ולשנות דרכיו לגמרי בהסכם חזק מאד כו', אבל הכל רק בהנוגע לפו"מ לבד כו'. ומי שהוא בבחי' רוח יש בו טבע ההתפעלות בנפשו והתשובה היא על העדר התגלו' כחות הנה"א כו', וע"כ התשובה היא בהתפעלות גדולה כו'. ויש מעלה בזה שהתשו' היא בהתפעלו' כמו שיש מעלה בהתפעלות דרעו"ד על קבעומ"ש, הגם שהביטול הוא שם בבחי' ביטול פנימי ועצמי יותר כו' וכמשנת"ל (ובאמת העדר האהוי"ר הגם שהיא בדקות מגיע מזה הפגם למע' יותר להיותו במדרי' גבוה יותר כו', דהנה כתי' כי האדם עץ השדה כו' ועד"מ עץ פרי הרי הפירות שהן בגובה האילן כשנופלים על הארץ ה"ה נופלי' במרחק יותר מן האילן כו', וכמו"כ בעץ החיים דנשמות מי שהוא במדרי' גבוה הרי הנפילה ר"ל היא למטה יותר כו', וע"כ במי שמצד מעלת נשמתו ה"ה שייך לעבוד' דאהוי"ר הנה העדר העבוד' עושה בו ריחוק גדול יותר ועלול ח"ו יותר לרע ר"ל, והיינו לבד זאת שהכתם על בגד חשוב גרוע יותר כו' הנה הוא עלול ח"ו ליפול יותר ברע ר"ל, וע"כ צ"ל באמת תשו' גדולה יותר כו'). וזהו דתשו' דרוח להיותו במעלת ומדרי' הרוח ע"כ התשובה היא בהתפעלו' יותר כו' (ובפרט אם יש בו איזה חטא ח"ו התשו' היא בתוקף ההתפעלו' ביותר כו'), ותשוב' דבחי' נשמה היא על העדר ההשגה האלקי' וההתבוננו' האלקי כו', שגם בזה הוא החיוב על כאו"א וכמו בעסק התורה בכלל והעסק בפנימיות התו' בפרט כו', וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח שידיעת ההשתל' היא מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו', ומביאה ללב שלם כו'. ועל ההעדר צ"ל תשובה כו', והעיקר הוא על העדר ההרגש במוחו, שגם כשמתבונן בענין אלקי אין הענין נרגש במוחו (עס לייגט זעך בא עם דער ענין ניט א(במוחו און עס ווערט ניט דערהערט) ואינו מתפעל במוחו כו', שזהו מצד טמטום המוח כו' (ויש בזה כמה חילוקי מדרי' בהעדר ההנחה וההרגש ובהעדר ההתפעלות כו'), ומתמרמר בנפשו ע"ז שהוא ריק מענין אלקי שאינו מאיר בנפשו וממילא גם התפעלו' המדות הוא בחיצוניו' לגמרי כו', ותשובה זו היא בבחי' פנימיו' יותר מתשו' דבחי' רוח כו' (וזהו שהתשו' היא בבחי' נשמה דהיינו בבחי' פנימיו' ובעומק יותר כו', דכשם שהעבודה דנשמה היא בעומק יותר שהיא בחי' עצמו' המוחין כנ"ל, כמו"כ התשובה היא בבחי' פנימיו' ועומק בנפש כו'). דהנה להיותו במדרי' נשמה הרי יש בו עכ"פ ידיעה והשגה אלקית, וכאשר מתעורר בתשו' על העדר ההרגש כו' ה"ה יודע ממה שנתרחק כו', וע"כ הריחוק נוגע לו באמת בפנימיו' נפשו ביותר, וה"ה בעיני עצמו כמו חוטא ופושע ממש ומצטער בנפשו מאד כמו שהי' עובר עבירה ר"ל, דמפני הידיעה באלקות (ובהתשו' ההרגש הוא ביותר וכמו הכרה פנימי' באלקו' כו') ע"כ נרגש מאד איך שרע ומר עזבו את ה' כו', וה"ה שב בכל לבו ובכל נפשו מעומק ופנימיו' נפשו כו', ועי"ז מסיר ההעלמו' וההסתרי' ויהי' באמת כלי לאור אלקי שיאיר בגילוי בנפשו במוחו ולבו כו'. ועל כל אלו המדרי' בתשו' נמשך כח וסיוע מלמע' הן על עצם התשו' והן על השמירה אח"כ כו', וכמו בתשו' דבחי' נפש נמשך לו הכח מלמע' להתמרמר באמת על דרכיו ועניניו ולהיות אצלו הסכם חזק לשנות דרכיו כו', וה' בוחן לב וכליות יודע היטב הסכם החזק הטוב ועוזר לו להתהלך תמיד בדרך הטוב כו', וכה"ג הוא בתשו' דבחי' רוח ונשמה נמשך הסיוע מלמע' הן ע"ז שיתעורר בתשובה והן אח"כ שתהי' העבודה תמידית כו'. וז"ע צור משגבינו מגן ישענו כו', דאדון עוזנו הוא כללות כח התשו' שבנפש הבאה מצד הריחוק כו', דהיינו מה שמצד עצם נקודת היהדות שלו (שזהו בחי' נקודת הלב שנק' כנס"י שזהו בחי' נקודת המל' שיש בכאו"א מישראל כו') נוגע לו מאד בנפשו ריחוקו מאלקו', ומתעורר בתשובה שלימה להיו' בבחי' קירוב כו', ומש"א צור משגבינו כו' זהו בדרך פרט במדרי' נר"ן שהן בחי' בי"ע כל חו"ח לפי מדריגתו כו', וכ"ז הוא בחי' המקיף דמל' שנמשך על מדרי' נשמתו אם היא מברי' או יצי' ועשי' כו'. וזהו בחי' הכתרים הפרטים בד' עולמו' אבי"ע בכלל ובפרט כו'.
קיצור. יבאר חלקי התשובה דנר"ן, נפש החוטאת היא תשוב בסו"מ בפו"מ בחרטה אמיתית ואז גם הקבלה אמיתית, גם התשובה על התגברות החומריות שלא יומשך אחר הטבע, גם על העדר קבעומ"ש, ותשו' דרוח היא על העדר העבודה דאהוי"ר שזהו מ"ע וגם שעי"ז דוקא תיקון הנה"ב בציור פנימי, ותשו' זו היא בהתפעלות יותר מפני שרוח הוא התפעלות, הגם שמעשה נוגע יותר, ובאמת ג"ז נוגע מאד כמשל פרי שבראש האילן נופלת מרחוק יותר, ותשו' דנשמה היא על העדר ההשגה האלקית והתבוננות, והיא בבחי' הרגש פנימי ביותר, והכח על כ"ז הוא מבחי' המקיפים דצור מגן משגב, וזהו המקיפים פרטים ופעולתם.

עט) ובכ"ז הגם שנמשך הכתר דהיינו בחי' הרצון לכל עולם בפרט כפי מהות ומדרי' העולם כו', מ"מ אין בזה התחלקו' מדרי' בעצם דהכל הוא בחי' רצון והיינו דהכל הוא מהות א' בעצם כו'. ואין זה כמו בע"ס דהע"ס דברי' הן בבחי' מהות אחר מהע"ס דאצי' וכמשנת"ל פמ"ה, משא"כ הרצון אינו מהות אחר דהכל הוא רצון א' כו'. ועם היות שבודאי בחי' כתר דאצי' הוא בבחי' גילוי יותר מכתר דברי' כו', מ"מ בעצם מהותם הוא מדרי' א' כו', ויכול להיות ההגדלה בבחי' כתר דברי' וגם בבחי' כתר דעשי' להיות יותר גם מבחי' כתר דאצי' כו', דהרי בבחי' אור פנימי הרי בחי' חכ' דעשי' הוא כמו עד"מ שכל המעשי וחכ' דאצי' זהו עד"מ עצמות החכ' כו', הרי כמה שתהי' ההגדלה והגילוי בשכל המעשי הרי לא יהי' במעלת ומדרי' עצמי' החכ' כ"א במדרי' שכל המעשי כו'. וכמו אומן חכם גדול שמופלא הוא בחכמתו כמו במלאכת הציור או במלאכת הריקום וכה"ג, הרי כל חכמתו היא באין ערוך לגבי חכם גדול במושכלות נעלות בעצם החכ' כו', והיינו מפני שבכללות הוא שכל המעשי לבד כו'. וכמו"כ יובן דחכ' דעשי' להיות שבעצם המדרי' היא במהות אחר מחכ' דאצי', הנה גם אם יהי' בזה הגדלה ותוס' אור הכל הוא במדרי' חכ' דעשי' ואינה בערך בחי' חכ' דאצי' כו', ולכן בחי' היותר אחרונה דאצי' שבעשי' ה"ז למע' באין ערוך מהמדרי' היותר עליונה דעשי' עצמה כו' וכמ"ש במ"א (רק בחכ' דתורה אין התחלקו' מדרי' שגם כמו שבאה בחכ' דעשי' היא באותו המהות ממש דבחי' חכ' דאצי' וכמו באור פניך נתת לנו כו', ויכול להיות בזה ההגדלה להיות באותו בחי' האור והגילוי ממש כו', דבאמת המשכה דתורה היא בעצם למע' מס' השתל' כו'). אבל בבחי' הכתר יכול להיות הגדלת האור והגילוי דבחי' כתר דעשי' להיות כמו כתר דאצי' כו'. וכמו ברצון הרי יכול להיות תוקף הרצון במעשה כמו בשכל כו', וכמו"כ יכול להיו' הגדלה בכתר דעשי' להיות כמו כתר דאצי' וגם למע' מזה כו'. ובאמת יש בבחי' כתר דעשי' כח נעלה יותר דבכדי שבמדרי' נפש תהי' התשובה באמת זהו ממדרי' עליונה יותר כו', וגם ע"י תשובתו האמיתי' מאיר אור עליון יותר כו'. וכידוע בענין אז אתם, א' תם דתמים במעשיו בעשי' בפו"מ מגיע בבחי' אלף שזהו תמימות הרצון פשוט וכמשי"ת. וכמו"כ הוא בענין התשובה ג"כ דתשו' דבחי' נפש מגיע למע' יותר כו'. וז"ע דהשתל' הכתרים זמ"ז דכתר דברי' וגם כתר דעשי' יש לו שייכות לבחי' כתר דאצי' יותר מבחי' חכ' דאצי', דהחכ' מאין תמצא כעין יש מאין מבחי' הכתר כו', והמשכת הכתרים הוא בבחי' השתל' זמ"ז כו'. וענין ההשתל' בזה אינו בס' והדרגה דהשתל' להיות בחי' הארה זמ"ז כו', דההשתל' באופן כזה הוא רק במדרי' שבאים בבחי' התלבשו' כו' וכמשנת"ל פנ"א, ובהמשכת הכתרים הוא שעצם המהות נמשך בכל מקום והכל הוא מהות א' ממש כו'. ונמצא דבחי' הרצון אין בו התחלקות מדרי' שזהו בחי' האור שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג דא"ס ממש להתפשטותו שנמשך בכל מקום כו', ובכ"מ שנמשך אינו בבחי' התלבשות והוא בבחי' א"ס ממש כו'.
וע"פ מה שנת"ל הג' תשובו' דנר"ן יובן מ"ש שובה ישראל כו' דחשיב כאן ג' תשובו' הנ"ל, דמ"ש שובה ישראל היא תשובה דנפש, ועז"א כי כשלת בעוניך שהיא התשובה להיות סו"מ בפ"מ כו'. ומ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל הוי' היא תשובה דרוח, דדבור הוא בחי' רוח וכמ"ש לנפש חי' ות"א לרוח ממללא כו', דתשו' זו אינו על עשי' בפו"מ כ"א על העבודה דאהוי"ר, ולכן אינו אומר כי כשלת כו' כ"א קחו עמכם דברים כו'. ואח"כ או' אמרו אליו כל תשא עון היא תשו' דנשמה, ואומר בזה אמרו אליו להיות שזהו בבחי' קירוב שהרי יש בו ידיעת והשגת אלקו' כו', וגם דאמירה היא בלב בחי' מחשבה וזהו בחי' נשמה כו'. ואומרו כל תשא עון הוא בחי' המקיף שז"ע כל בחי' התכללו' כו', והיינו שכל התשובו' האלו הן בכח האו"מ שנמשך בכל המדרי' דבי"ע כו'. וידוע דמ"ש כל תשא עון קאי על בחי' סובב ומקיף הכללי כו', והוא שהמקיפי' הפרטים הן בבחי' אחדות ממש בבחי' סובב ומקיף הכללי שהכל הוא מהות א' ממש כו' כנ"ל, ולכן נמשך משם סליחת עוונות שזהו מבחי' המקיף דוקא ובפרט מבחי' המקיף הכללי כו'. וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך תשו' דבחי' נפש כו', קחו עמכם דברים ושובו כו' תשובה דבחי' רוח כו', אמרו אליו כל תשא עון הוא תשובה דבחי' נשמה כו', שכ"ז הוא מבחי' המקיף, וכל המקיפים הם בבחי' אחדות ממש בבחי' סובב ומקיף הכללי ונמשך משם להיות נושא עון כו'.
קיצור. ומ"מ כל המקיפים הפרטים הכל מהות א' הוא, דבאו"פ הרי בי"ע מהות אחר, וגם אם יהי' הגדלה בחכ' דעשי' ה"ז באין ערוך לגבי אצי' וכמו שכל המעשי לגבי עצם, משא"כ הרצון יכול להיות בתוקף במעשה כמו בשכל, וכמו בכתר דעשי' יכול להיות הגדלה כמו בכתר דאצי' (ובאמת יש בזה כח נעלם נעלה יותר), דהשתל' הכתרים זמ"ז, וההשתל' היא שנמשך ממהות למהות, וע"כ הכל באמת מהות א' בלי התחלקות. ובהנ"ל פע"ח יובן מ"ש שובה ישראל, דכי כשלת היא תשובה דנפש, קחו עמכם דברים תשו' דרוח ממללא, אמרו אליו תשו' דנשמה בחי' מח', וכ"ז הוא בכח האו"מ זהו כל תשא עון.

המשך תער"ב - ד"ה שובה ישראל תרע''ג - חלק ב

פלפול התלמידים

שלח שאלה או תגובה